חוות יאיר · חלק צ״ב סימן ג׳

והמעשה שהיה כך היה שאמך הולידה בן ועמנו היה גר לעת הזאת עכו"ם פועל העושה מלאכת י"ש כנהוג בארצות האלה. ובשעת לידת אמץ הגיע גם עת לידתה של הכותי' ליל שלאחריה ובליל שקודם המילה שקורין ווא"ך נאכט כידוע ויהי בחצי הלילה נתכשף הילד שקורין בינו"מין וכאשר הקיצה אמך וננער' משנתה כי מת הילד ותתחלחל ותצעק בקול מר ותתמרמר ותאמר אין זה הילד שלי רק כי הכותי' החליפה הילד המת שלה בהילד החי שלי והכותי' שתקה ולא ענתה דבר כי היתה מחזרת על הפתחים בעד ככר לחם ולא היה בידה אפי' שוה פרוטה ואמרה אחזיק פלך השתיקה יהיה מ"ש כי כבר גמרה בדעתה ודברה מי יתן ואראה כמות הילד וידי אל תהי בו ואולי אוכל ליקח שכר שאהי' מנקת אצל היה' מי שיהי' למען החיות את עצמה ובניה הנותרים. ולבסוף אמרה בקול רם אבל מה אעשה כי עשיתי תמור' והאמת אתכם כי בני המת והערימה בתחבולות כו' ואין להאריך בדברים אלו ללא צורך וד"ל. ואביו שמר את הדבר כי אע"פ ששתק לא האמין בבכיית אשתו ולא להודא' הערילה וגם המשרתת הסכימו עמו כי אמר אלכה לי אל המאורות הגדולים אל החכם אשר הי' בימים ההם בקהילתו לשאול שאלה משפט הנער ומעשיהו. והרב החסיד אמר לפי הנשמע בחכמתו לאבי הילד ואמרו מה לך לעשות אפי' אם כדברך הוא כי לכל צד יש ספק סכנה למה לא תקריבו בן הנולד מז"א ולחסותו תחת כנפי השכינה. וא"ת ומה נעשה במת הלא ידעתם המנהג הנהוג בישראל כמוזכר בפוסקים ובפרט בס' הכלבו למולו על קברו ולכנותו בשם ישראל ולקברו בקברי ישראל והחי תתנו על לבבכם לגדלו ולחנכו ולחכמו וללמדו ספר והלא אין דאגה מדבר הכותי' מה יולד יום כמובן מתוך דבריה וכן עשו והצליחו ואין שום שטן יפגע רע ואין פוצה פה ומצפצף ע"פ דברי הרב ע"כ ועתה ניכר מתוך מעשיו כי האמת אתי וגם אז בשעת מעשה ידעתי זה בט"ע יפה יפה רק שלא היה בכחי לעמוד נגד קול אשתי והודאת הערילה. והנה הגידול הרע הזה אשר נתגדל וטבעי גיותו עמו כאשר עינינו רואות מורה על רוע המעשה אשר עשה כו'.