ומה שהמתיק עלינו בש"כ המשל והמליצה שאפשר שירויח הקונה שט"ח של מאתים במנה אין זה ראי' שעל כן יגרע כח הקונה אפי' הוא מלוה של המוכר ויכול המוכר למחול באשר אין כאן ענין לר"נ דאדרבה אחר דנוסף עוד על דנשתעבד לו לוי דידי' מדר' נתן עוד השטר ביד המלוה אין לו עוד שום זכות בגו וממון של לוה דידי' וא"י למחול ואף דודאי בסברות יש לפקפק מ"מ ברור דדעת הג"ה רמ"א כך היא. ומ"ש בש"כ שחייב לו הלוקח בלאו הכי אין לו שחר ומ"ש שירויח הקונה הוא משום דיכול להפסיד אם בעל דינו עני ואלם וחולה וזקן וכה"ג אבל שיפסידו המוכר לא גם לא מסתבר כלל שע"י קנייתו השט"ח יגרע כח מלוה של המוכר ודו"ק וא"ת בגוף הדין לא נניח מה דפשיט להש"כ ונתפוס מ"ש הסמ"ע בדרך אפשר מ"מ אחר שלא הוחזק השטר בב"ד ויוצא מתחת ידה אף אם לא היה נזכר בשטר שום תנאי היתה נאמנת לומר אמנה הוא או פרוע הוא וה"ה אם אמרה תנאי היה המתנה באם ירצה כמר אשר לרצות לאחיו לוי יהיה שלו נאמנת וכל זה מבואר ומדוקדק בר"ס מ"ז במ"ש והוחזק בב"ד וכמ"ש הש"כ.
חוות יאיר · חלק פ׳ סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
