חוות יאיר · חלק פ׳ סימן י״ד

וכ"ש עתה שנזכר תנאי זה בפי' בשטר וזה סוף טענת מאת שרה והלא הנותן יכול להתנות שלא יחול עליו שום שיעבוד כמבואר סי' קי"א ס"ג וכן מוכח גבי דינא דר"נ גופי' ס"ס פ"ו וע"ע סי' רמ"א סי"ז דתיכף שנתבטל התנאי נתבטלה כל המתנה וא"כ מי שם פה לשמעון לטרוף או לערער על חצי הבית שלקח נפתלי מלוי אף אם הונח שהכל מתנה גמורה וקנין גמור הלא לא זכה לוי רק ע"פ תנאי זה שיחזור נפתלי אם ידור בקהילה וישוב לרצות אחיו ברצוי כסף דומה ממש למ"ש הרמב"ם וש"ע סי' ר"ז ס"ה. ומ"ש וביקש אחד העם לומר שישבע נפתלי שקנה חצי בית מאחיו לוי ופקפק עוד דדוקא שוויה דחצי הבית לא נהירא דמבואר בס"ס ס"א שבתנאים הכל הולך אחר הכוונה וכל מבין עם תלמיד ישכיל דדעת הנותן לא היה בדוקא ריצוי כסף ולא ריצוי דברים דא"כ נימא דוקא נמי כסף לא זהב ולא שוה כסף וכן שנאמר דוקא כפי שוויה לא בפחות אף שיתרצה כמר לוי דמאי איכפת לנותן בזה ומ"ש בריצוי כסף וכפי שוויה היה לטובת בנה לוי שלא יחויב להניח זכותו בבית לאחיו אם לא בריצוי כסף וכפי שוויה מש"כ אם נתרצה בפחות (ואין השכל סובל כלל לומר שע"י ערעורו של שמעון יוכרח נפתלי לשלם דוקא כל דמי הבית בכסף מלא לא בשחות ולא בחנם כי מה יתן ומה יוסיף לו למערער זה אין אלו רק דברי היתול) או בחנם מי מעכב אחר דהותנה מעיקרא הלא ק"ל בפ' הניזקין מתנה כמכר ע"ש דף נ' והכי ק"ל וכה"ג אמרינן בתנאי ע"מ שתתן דה"ה אם בניו נותנים וכן חפץ וה"ה דמי חפץ וכמבואר כל זה בסי' רמ"א ס"ז הג"ה דכל מקום דלא מסתבר קפידה לא אמרינן דקפיד בלי טעם.