חוות יאיר · חלק פ׳ סימן י״ב

ומ"ש הש"כ שם להשיג על הסמ"ע והר"ן וס"ל דאפי' תוך זמנו ובאין החיוב ברור א"י למחול אין דבריו מוכרחים דמ"ש ליכא למידק כלל מש"ס דהחובל דתוך זמנו ובאין החיוב ברור דיכול למחול רק שאני התם דאחר דזבינתה לכתובתה להאי גברא דחבלה בו תו לא משתעבד בעלה להאי גברא מדר"נ שהרי מעתה בעלה לא חייב לה כלום ולא היא חייב' לנחבל כלום ומעתה דינא כמוכר שט"ח דיכול למחול ועל זה כתב הגע עצמך ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ומכר לו בדמי חובו שטר שיש לו על לוי מסך מאתים וכי אין ראובן יכול למחול אח"כ ללוי וכו' ומאד נפלאתי על זה הלא נדון זה מבואר בפלוגתא בהג"ה סי' ס"ו סכ"ו ופסק הש"כ גופי' וכ"פ רמ"א דאינו יכול למחול ומ"ש שם ש"כ בס"ק פ"ח וז"ל מיהו היינו דוקא כשחייב עדיין ללוקח בלא הכי וכו' לא ירדתי לסוף דעתו דודאי המעיין בתוס' ומרדכי בפ' האשה יראה דקאי על מ"ש דאם אמר לוה על שטר שבידו אמנ הו אינו נאמן ומוקי לה בשכ' לאחרים וכדר"נ וכו' ע"ש בש"ס די"ט ע"א והקשו בתוס' ומרדכי דלהימן במיגו דאי בעי מחיל דהמוכר שט"ח למי שהוא חייב לו רק דהגה' רמ"א ס"ל דמשום דמכרו למלוה דידי' לא גרע כחו דמלוה מדהוה מקמי הכי ונהי דבשאר מוכר שט"ח יכול למחול ללוה משום דנשאר גוף הלוה חייב למוכר כי אינו יכול למכור רק שיעבודו כמ"ש ר"ת מ"מ במוכר שט"ח למלוה דידי' דכבר נשתעבד לוה דידי' למלוה דידי' מדר"נ מה שמכרו לו לא יגרע כחו רק שיהיה השטר ביד מלוה דידיה.