חוות יאיר · חלק ע״ח סימן ד׳

ונ"ל בזה ודאי אין חילוק בין היו יושבים או כנפינהו איהו או לא קיבל עליו עד ששלחו וכל תנאים הנזכרים בש"ס סנהד' דכ"ט ע"ב ובטור וש"ע סי' ל"ט דההיא מיירי כשלא טענו ולא פסקו רק שבא והודה ע' בגמ' פ' ז"ב שכ' רש"י הואיל ועמד בדין נעשה מלוה בשטר שגלוי לכך הלכך כתבינן ובזה נלפענ"ד בעי דוקא תלתא והכי מוכח מרש"י שם שכ' עשאן ב"ד והפקירן הפקר ויכולין לשנותו לעשות מלוה בשטר. ולולי הייתי כדאי הייתי אומר שבמ"ש נדחו דברי בא"ז שבהג"א פז"ב דקכ"ה סע"ב דס"ל דאפי' שנים דהא אפי' בלא פסק דין גובה ממשעבדי משעמד בדין אפי' מלוה ע"פ משום דמעשה ב"ד אית לי' קלא ובי תרי נמי אית ליה קלא. ולע"ד אית לזה פרכא דההיא דאית ליה קלא כשעמד בדין הוא מצד הטענות ופסק שיצא ביניהם כמ"ש רש"י כיון דדינו חרוץ והוא הנקרא מעשה ב"ד ואפשר ה"ה פשר ובההיא איכא למימר ה"ה שנים ואפשר דה"ה אחד.