חוות יאיר · חלק ע״ח סימן ג׳

והנה מ"ש ומסרו לפב"פ לפנינו אע"פ דמסירה לפני עדים לחוד נעשה מלוה בשטר הרי לדעת הגאונים צ"ל לעדים חתמו וכו' ע' טור וש"ע ס"ס מ' מש"כ אם מלוה בא בכ"י חתומה מהלוה ומבקש מעדים שהיו אצל ההלואה וראו שחתמו אוה"ב שיכתבו זה ויחתמו תחת הכ"י אין בכחם לעשות זה כי לא יעשה ממלוה ע"פ מלוה בשטר שלא מדעת הלוה כבסי' ל"ט. ויותר זה ממה שכתבת וג"כ לא בא לידי וכמה פעמים התבוננתי בו ויגורתי שיבא לפני כי הוא דין ברור וכמוזר בעיני כל והוא כשעומד איש עם רעהו בדין ונתחייב שטורף לקוחות שקנאו מזה שנתחייב אחר שעמד בדין דה"ל כמלוה בשטר שכן פי' רש"י במס' עירוכין דף ז' וז"ל כיון דדינו חרוץ לשלם ה"ל כמלוה בשטר. וז"ל רשב"ם סוף ב"ב דקע"ה ע"ב דמעשה ב"ד כמלוה בשטר דמי. והתוספות נסתפקו שם בטעם דעמד בדין אם מפני שהוא כמוחזק או דקלא אית ליה לכן טורף גם לקוחות וכך הסכימו. ולפי זה טעם האחרון נראה אפי' יצא הדבר בפשר מ"מ קלא אית לי' וה"ל ללקוחות לאזדהורי. מש"כ לפי משמעות פירש"י בעירוכין.