חוות יאיר · חלק ע״ג סימן א׳

והנה חזרתי והשבתי להרב הגאון על דבריו (ע"ל תשוב' סוף דף ל"ח ע"א) כי מ"ש בשם הר"ן וה"ה לא נעלם מנגד עיני שהרי הב"י סתם כדבריהם בש"ע ר"ס קנ"ג ובמקומו' שאינן חשודים וכו' רק שנ"ל דלא דמי דשם אין הטעם רק לפני עיור ומפני דבפונדקאות אין ענין המעשה הנתבע דבר סתר דשניחא רבים ובפרט בארוות סוסים לכן יש לחלק ולומר דווקא בימיהם שלא היו עונשין והיה נעשה להם כהיתר כדמוכח מהנהו עובדא דבגמרא סוף דכ"ב (ונ"ל דלגודל הרגלם בכך אסרו רז"ל בכל גוונא אף שהיה מקום לומר דבדאית לגוי ג"כ בהמה שרי וידעתי שיש פתחון פה לומר אפי' אית ליה בהמה יחשוק בזו דחביבין עליהן בהמתן של ישראל רק דא"כ גם גבי הקרבה לע"ז יש חשש שיקריב שניהם או ניחא לי' טפי בבהמות ישראל והא ודאי ליתא כדמוכח בפ"ק דע"ז ד"ו ע"א) מש"כ ענין היחוד שעקרו מפני שע"י היחוד בלי רואה יתקפהו יצרו ולא ידע מזה איש ותדע שהרי גם יחוד אשה עם ישראל אחד או אפי' עם שנים ופריצי אסור אעפ"י דבודאי מענשינן אלא ע"כ משום שהוא דבר שבצנעה ולכך תרי דפריצי לא יפרסמו ויחטאו שניהם וכן בגוי אפי' אשתו עמו לא תפרסם ולא מרתת כלל משום עונש לכן אין לחלק בזה.