חוות יאיר · חלק ס״ה סימן ג׳

ועתה נבאר מה שיש לדקדק בדיני חבלות בח"מ סי' תכ"א סי"ג ז"ל שנים שחבלו זה בזה אם חבל האחד בחבירו יותר ממה שחבל בו הוא משלם לו במותר נזק שלם ודווקא שהתחילו שניהם כאחד או לאחר שחבל זה בחבירו חזר גם הוא מיד וסבל בו אבל אם התחיל האחד השני פטור שיש רשות לשני לחבול בו כדי להציל עצמו ובהג"ה וכן הוא לענין גדופי' וביושים המתחיל פורע הקנס ראובן שהכה שמעון וחזר שמעון ובא להכותו וכו'. ולשון זה קשה להולמו דמה זה שכ' או לאחר שחבל זה בחבירו חזר גם הוא מיד וחבל בו היינו ממש מ"ש אח"כ התחיל האחד שהשני פטור ועוד מה זה לשון מיד שכתב והיא נגד הסברא אדרבא הואיל שחזר מיד וחבל בחבירו שסבלו יש סברא לפוטרו כמו שיתבאר אי"ה האמנם ראיתי במקור הדין ברא"ש פרק המניח שבמקום מלת מיד כ' לאחר זמן והוא הנכון (בעת כותבי לא היה בידי סמ"ע אח"כ מצאתי שם שהרגיש במ"ש וכתב כמ"ש). ומ"מ יש להקשות דמלשון שכתב הרב מהרי"ק בש"ע משמע שעל כן השני פטור מפני שמותר היה לו להציל עצמו וא"כ מה זה שכ' עליו רמ"א וכן הוא לענין גידופי' וביושי' וכו'. הרי שם לא שייך סברא זו דכדי להציל עצמו כמבואר שם דהוי טעמא משום שעת חימום דכי יחם לבבו ועוד דאין סברא כלל לומר כגידופי' וביושי' שהמתחיל יהיה חייב והמשיב פטור נהי שלגבי' דידי' הוא שעת חימום מ"מ הרי עביד דינא לנפשי' לנקום נקם בדיבורו גם הוא והרי שקיל המתחיל למטרפסי' ולמה נחייבו ועוד למה לי טעמא דכדי להציל עצמו גבי שנים שחבלו נפטרו ג"כ מפני שעת חימום. ונראה דיש חלוקים רבין בין טעם להציל עצמו ובין טעם דשעת חימום הא' דטעם להצילן עצמו הוא דינא דהש"ס שהרי אפילו אחת רשאי להכות המכה מכ"ש המוכה מש"כ טעמא דשעת חימום לא הוי חק ממנהג או תקנות הקהלות וסמכו לדבר מ"ש והיה כי יחם לבבו וכן מוכח לשון תשובות מהר"ם במרדכי ס"פ שור שנגח וז"ל אמנם כי אתם רגילים לפטור את בעל הסעוד' מפני שהיה מוכח וכו' ע"ש ונראה עוד דדוקא במוכה דהוי צערא דגופא פטרו את המוסר אפילו הפסיד ע"י כל אשר לו כמבואר בנימוקי מהר"ם מריזבורג מש"כ בצערא דממונא כגון שחבירו מסרו או שיבר כליו או הוציא עליו ש"ר וביישו אפי' תקנות הקהלות אין כאן לפטרו אם חזר הוא ומסר חבירו באופן שהגיע חבירו לידי היזק יותר ממה שהזיקו חבירו וזה מוכח ממ"ש במרדכי סוף ב"ק וז"ל ושכתבת יש פוטרין את ר' יואל לפי שאין אדם נתפש על צערו כיון דשעת חימום הוי שאותו קם עליו והעמידו בערכאו' של גוים גם הוא כתנין וכו' איני סבור שתקנו הקהילות דבר זה שאם השני חזר ומסר את הראשון ונתכוין להפסיד את ממונו ובז' לא הציל עצמו רק שנתכוון לנקום נקם ודאי כל כה"ג לא פטרוי הקהלות אלא מן הקנס שלא לנדותו או להלקותו על המסיר' שמסר את חבירו כי יחם לבבו אבל מלשלם ההפסד שהפסיד את חבירו דבר פשוט שלא פטרוהו כי לא באו להפקיע ממון ולהקל על דברי הש"ס וכו' וגם זה הוא תשובות מהר"ם ולכאורה סתרי אהדדי ובמה שלקחנו יתורץ וכל זה מצד המנהג או התקנה רק שגבי מוכה יפה כחם לתקן אפי' להפקיע ממון מש"כ בדין הש"ס אדם מועד לעולם ולא שייך אמתלא זו. ...