חוות יאיר · חלק ס״ה סימן ב׳

א: כתב מהר"ם מי שתבע את חבירו מחמת ביוש דברים והוצאות ש"ר וזה כופר ואמר להד"ם אין בו דין שבועה כי אין בו דררא דממונא וכו' וכ"פ מהרש"ל בי"ש פרק החובל סי' מ"א והכי ק"ל בש"ע סי' פ"ז סכ"ה ובסי' ת"כ סל"ח בהג"ה. ב: התחיל אחד בש"ר והשיב לו זה ג"כ ש"ר אפי' קשה ממנו אין שום דין ביניהם והראשון מחויב יותר לבקש מחילה מהשני אם רוצה להיות יוצא ידי שמים. ג: אבל אם השיב לו השני כמה ש"ר יצא אחד באחד ובשאר משלמי'. ומ"מ מקילין מפני שחבירו התחיל בריב וכלל הדבר בענינים אלו הכל הולך אחר פשוטו של דבר ולפי הבנת השומעי' החירוף הן להקל הן להחמיר אף כי יש לתרץ דבריו ודלא כי"א. ד: טמא מטומאה ריק שקרן זייפן נבל' עזות פנים חצוף אין בהם דין בושת ע"פ הדין רק לצאת ידי שמים או משום מיגדר מילתא אבל אין הב"ד כופין אותו ומ"מ נקראו קנטורים להקל על השני שתוציא עליו ש"ר אחר שקראו חבירו הנ"ל. ה: כתב מהרש"ל סי' מ"ז בא המוציא ש"ר לברר דבריו בב"ד ולא הספיק חייב מלקות ואינו רשאי לפדות כשאר מוציא ש"ר לפי מה שהחציף כ"כ לא די שביישו בתחלה ועכשיו הוסיף חטא על פשע וביישו בב"ד ומ"מ יש להקל בצורבא מרבנן או שהי' אחד מטובי העיר והולך בדרך הישר רק שעכשיו נשתגע. ו: קורא לחבירו כופר בתחית המתים אין עליו דין רק לפי ראות דייני העיר ולפי הקנתור שקנתרוהו חבירו כללא של דבר אין דין ש"ר רק באיסור לאו או שפסלו לבא בקהל מחמת לאו הן בפרט או בכלל כגון משומד פושעי ישראל רשע מסור. ז: דין מוציא ש"ר מלקות בב"ה לפני והוא רחום או יפדה בל"ט זהובים ריינס או לפי תואר הענין ומחילה בציבור לחבירו. ח: מבואר בח"מ סי' שפ"ח ס"י וז"ל מותר להרוג המוסר וכו' ומותר להרגו קודם שימסור אלא כשאור הריני מוסר וכו' ומתרין בו [נשאלתי וכי חמור אלך ואמסור מאומר אלך ואהרוג לפלוני שאפילו התרה בו כמה התראו' ועומד בדיבורו אין ממיתין אותו ואפי' גבי ממון אלך ואגזרה לדקלי דפלניא ק"ל עביד איניש דגזים ולא עביד כבפ' ח"ה דל"ג ע"ב. וי"ל דשאני דבר הנעשה בפרהסיא ואפשר שיעמוד מנגד הוא או אחרים. לכן י"ל דגזים ולא עביד. ויותר נ"ל דשאני מוסר דלא עביד מעשה וקולא בעיני אינשי דאין בו ל"ת דאורייתא ולכך בשאר דברים דעביד מעשה דפשוט לכל אסורו אפי' אומר אלך ואעבוד ע"ז אינו חייב מיתה אם לא במסות וע"פ תנאים שחילק הש"ס בפרק ד"מ דס"א] וא"ל אל תמסור אם העיז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו מותר להרגו וכי' וברור לענ"ד שבדקדוק רב כ' הרב ומתרין בו לאו משום דחייבי מיתות בעי' התראה שהרי המוסרים הם מאלו דמורידין ולא מעלין ולא בעי התראה רק משום דכיון דע"י דבורו נרצה להחשיבו כמסור וזה אינו רק ביש רגלים לדבר ועל כן מתרין בו וכשחוזר ואומר אלך ואמסור הרי רגלים לדבר שיעשה כן וכ"כ הרשב"א בפי' בתשובה סי' קפ"א ואע"פ דבסי' ל"ד ס"כ סתם וכ' דפסול לעדות הרי בסי' שפ"ח ס"ח כ' בהג"ה דיש חולקין ושם לא נזכר שונא ובזה צ"ע על הסמ"ע שחילק בכך סי' ל"ד. ונלע"ד דעד כאן ל"פ רק לענין עדות דלא יהא אלא ספק הא ק"ל דלכתחלה לא יעיד כבסי' הנ"ל סעיף כ"ח מש"כ לקרותו כך ודאי אסור ומלבד כל זה ברירא לן אם אמר אלך ואמסור ולא עשה אח"כ זמן רב ומכ"ש דבר פרטי אם נודע דגיז' ולא עביד דאסור לקרותו עוד מסור. והוקרא אותו כך הוי מוציא ש"ר ומחויב לקבל דין. ט: המוציא ש"ר על חבירו יהיה מה שיהי' אינו בכלל כי יחם לבבו שנאמר דלאו איסורא עביד אם הולך ומסרו והכאה דצערא דגופי' שאני דיש חילוק גדול ביניהם כמו שחילקו בין ע"מ לפטור דשבור את כדי לקטע את רגלי והרי עביד אינש דינא לנפשי' אפי' ע"י הכאה ולא שרי לי' לעשות ע"י גוים כבסי' ד' נ"ל וכן ק"ל דוקא לענין הכאה בסי' תכ"א סי"ג המכה חבירו וחבירו קראו ממזר פטור מוהיה כי יחם לבבו ואע"פ שיש בוטה כמדקרות חרב. י: המשך זמן דכי יחם לבבו בהכאה שאין בו חבלה והוי רק צער לפי שעה זמנו עד הלילה כי שינה מפיגה כעסו כצוואת אותו חסיד לבנו (ס"ח סי' תרנ"ה) שילין כעסו ומעשה שהיה ולענ"ד ז"ש אויל ביום יודע כעסו מש"כ בחבלה מרובה אפשר לומר כל זמן שחיית' המכה ויש לו צער ויסורים יחם לבבו מקרי דוגמא דגואל הדם ומ"מ צ"ע די"ל גואל הדם הנרצח שאני מש"כ חבלה דהדר וברי דמים חייב לו רק דק"ל בסי' תכ"ב שצריך לבקש ממנו מחילה עכ"פ. י"א: ראובן אמר לשמעון בפני רבים שהוא רוצח ושמעון השיב אני מחזיקך בחזקת ממזר עד שתתברר דבר זה. נ"ל אף דכ' בהג"ה ח"מ סי' ת"כ באומר לחבירו אתה מכזב כמו ממזר עד שתתברר פטור וברירא לן שלאו דוקא נקט אתה מכזב דאפי' אמר אתה כממזר דלי"א חייב מ"מ בכה"ג שהטיל תנאי בדבר פטור מש"כ באתה מכזב כמו ממזר פטור בלי הטלת תנאי שהרי באמר אתה עושה כמו ממזר ג"כ פטור לכ"ע וא"כ ה"נ בכה"ג דפטור ומה בכך שהוא מחזיקו בכך אם אינו כן וכך כוונתו הואיל דקראתני רוצח גם אני מחזיקך בדבר זה עד שתברר ולהדיא משמע הא אם יברר אינו מחזיקו לממזר ומ"מ נ"ל בנדון הנ"ל שראובן ג"כ פטור דהא נטל איפופוסין שלו במה ששמעון השיבו שמחזיקו בחזקת ממזר ובין יברר ובין לא יברר אין לזה על זה כלום ומ"מ אם שמעון הוסיף לומר לראובן גנב או גזלן אינו ראוי לעונש דיצא גנב בכינוי רוצח ועל אני מחזיקך וכו' פטור שמעון כמ"ש כלל עולה שמסייע לטור צד שכנגדו אבל לא לחייב אמרו. י"ב: ראובן קרי לשמעון רשע ושמעון השיבו וקראו גנב רוצח יעשה שמעון לראובן דין מוציא ש"ר על אחד הנשאר כדין ישלם במותר נזק שלם ולא יכול לשמעון לומר כי מלת רשע כולל ג"כ כל עבירות שבעולם דיאמר ראובן דעתי היה על עבירה אחת ממחויבי מלקות כמ"ש והיה אם בן הכות הרשע ואינו נגד המובן מש"כ אם אמר לו עברת על כל התורה או משומד אע"ג די"ל גם כן משומד לדבר אחד מ"מ לפי דעת השומעים הוי העובר על כל התורה ויצא מן הכלל מש"כ רשע דעובר אפי' עבירה אחת בשאט נפש קרינן ליה. י"ג: אמר ראובן לשמעון רוצח וחזר שמעון ואמר לראובן גנב רוצח יצא זה בזה דרוצח הוי משום מום שבך וכו'. י"ד: אמר ראובן לשמעון רוצח וחזר שמעון וקרי לראובן גנב וחזר ראובן ואמר רוצח גזלן לא נחשב רוצח השני בשכבר אמר לו.