חוות יאיר · חלק נ״ט סימן ז׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ואין ראי' לסתור דברי ממ"ש שם די"א יחיד בטלו אפילו ס"ת מותר למכרו וכו' שהרי מבואר שם כל שלא הקדישה דווקא מש"כ חדר זה מסירתו לציבור הוי כהקדישה ועוד שאני ס"ת דנשאר בקדושתה וכל זה בהזמנה מעלית' שהיא ניכרת וידועה שכוונתו לעולם הי' מש"כ בנדון דידן דמעולם לא יצא מפי אדם שנדר או הקדיש החדר לא לשעה ולא לדורות גם לא עשה מעשה שיהא ניכר שמחשבתו לכך הי' כלי לא בנה בה שום דבר הנהוגים להיות בבהכ"נ הקבועים לעולם כי מה שפינה את החדר מדברי חול שבתוכו בהגיע זמן המוגבל והעמיד אז לתוכו ארון ותיבה המטלטלים אין זו הזמנה לדורות רק לפי שעה דלא סגי בלאו הכי כמו הכנסת ס"ת וכלי קודש הנצרכים גם אין כאן אזמני' כלל היות קולט קדושה לעולם מה שמצוה עביד להניח אורחיו וקצת הנטפלי' אליהם כנס ולקבוע מקום מחדר מחדריו שיחד להם לימים הנוראים שהם על הרוב ימי היריד ודמי למ"ש מהר"ם פדואה והביאו אמ"א סי' קנ"ג סט"ז בהג"ה אם לא השאיל להם בפירוש רק הניחם לכנס בביתו וכו' אע"פ דההיא לענין אי מצי למחות הוא שנוי הוא הדין והוא הסברא דנשאר תלוי בדעתו וכשם שיוכל למחות במי שירצה ה"ה ה"נ יכול למחות בכלם ולהחזיר החדר לחול דלא הוי רק כצר ביה לפי שעה ולא אזמיני'. ואין לערער אוד ולהסתפק בדבר לומר דלמא הראשון שייחד החדר לכנס ביה רבים הי' בדעתו באותו שעה ובאותן ימים שהתפללו בו רבים להניחו כך כל ימיו והוי כצר ביה אדעתי' לצור בו כל ימיו דמקרי אזמני' וצר ביה כמ"ש נ"צ ושאר אחרונים והא דלא בנה בה ארון הקודש ותיבה משום דבקל מצי להכניס ולהוציא אותם כשיגיעו הזמנים כמו שאר כלי קודש. ואם הוא ספק יש לומר דקדיש מספק דק"ל ספק הקדש הקדש כבטור וש"ע בי"ד ס"ס רנ"ט. הרי תשובות המערער בצדו ומשם ראי' שאפילו את"ל שיש ספק לא ק"ל החמיר רק לגבי' המקדיש גופי' מש"כ לגבי היורש דנקרא מוחזק כמבואר שם בהג"ה וה"ה לגבי הלוקח דק"ל טוענין ללוקח כמו ליורש והוי ג"כ מוזחק ובנדון דידן יש עוד ידים מוכיחות שמכר הראשון לשני הבית שבו החדר ולא זכר ולא פקד בשטר מכירה לא חוץ ולא על מנת אדרבה כתב בו קני לך מתהום ארעא וכו' ומצר לו מצרים וכן הורישו השני מוכח דלא הי' בדעת שום אחד מהם שיהי' החדר מוחלט לקדושה אפילו לזמנים הללו. ועוד פוק חזי מה עמא דבר שישנם כמה וכמה ב"ב שמיחדים חדרים לארחי ופרחי בביתם להתפלל בו בימי ירידים שהם על הרוב בי"נ וברגלים מפני דוחקא דציבורא ולית מאן דחש ליה שיהי' אגיד ומחויב בזה כל ימיו. ונהירנא כי בק"ק פראג דשכיחא טובא שהשררה חותמין בהכ"נ מפני החובות צור תעודה ויש לכל בני הכנסת חדר גדול מיוחד בבית שיבחרו והולכים לשם בני הכנסת וקובעים לשם ארון הקודש ותיבה ומתפללין שם בחול ובשבתות תמידין כסדרן עד כי יעבור זעם ואע"פ דאינו מילתא דקביע מ"מ מאחר שזה דבר רגיל ושכיח טובא הי' אפשר לפקפק בו. ומ"מ לית מאן דחש לנהוג בחדר קדושת בה"כ אפילו בימים שהולכים בתוכו להתפלל ש"מ שבכה"ג הולכים אחר אומדן דעת דומה למ"ש רז"ל לב ב"ד. מתנה עליהם וה"ה אומדנא דבעל דבר כמבואר בא"ח סי' קנ"ד ובי"ד סי' רנ"ט בהג"ה ובכמה דוכתי ובשנת תכ"ו שהיינו מחכים שיהי' שנת הגאולה ע"י משיח המדומה שנתחברו ונאספו חבורות חבורות להתפלל ערבית בזמנה בחדר מיוחד שנתן להם ב"ב אחד וכן חבורה של שומרים לבקר ואפי' באותן ימים לא נהגו בחדרים שום קדושה. כ"ש אח"כ שבעוונותינו נשתקעו הדברים יצאו מקודש קל לחולין כל החדרים בלי פקפוק.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.