חוות יאיר · חלק נ״ה סימן כ׳

(ורציתי לומר שעיקר כתיבת שם וחניכ' הוא גבי שמות בני אדם כדעת הרא"ש הובא בתשוב' הנ"ל ולא כתבינן ולמקומי רק איידי מש"כ בדברי הרב הנ"ל נסתר זה דכתב להיפך יע"ש בתשובה). ולפענ"ד לומר דאין פי' ולמקומי רק מקום דידה ומדוקדק לנוסח הקדמונים שהיו כותבין דממתא פלונית ואף שבאו האחרונים ושינוי לכתוב מקום העמיד' תחת מקום הדירה נשאר הנוסח הקדום ואין קפידה כולי האי ותדע שהרי מה שכותבין מקום אבות פותר אין אותו כמ"ש הרא"ש סוף גיטין הובא בטור סי' קכ"ו ה"נ לא שינו את זה אף ע"פ שודאי לא שייך כינוי רק בשנזכר עיקר השם כמ"ש הרא"ש בנדון זה גופי כלל מ"ה דין כ"א וראי' למ"ש פסקי מהרא"י סי' רמ"ז (ובעל נחלת שבעה סי' מ"ה סכ"ד הציץ ולא נפגע כמ"ש) וממוצע הדבר יש ללמוד קצת דאם אירע שזה המגרש אינו רוצה לו' שנותן הגט ברצון טוב כאשר אירע לי זימנא חדא בגט מומר שבריצוי כסף נתרצה לגרש ובהגיע לשיאמר שנותנו ברצון טוב השיב שאוהב אשתו מאד ואינו רוצה להוציא שקר מפיו רק חפץ לאמר בלי אונס ולבטל מודעא. רק שלבסוף נתפייס ונתרצה בדברי טעם ואלו יארע כך באלו שכופין שכבר כתבנו שאין האמירה מעכב ואם לא יאמר איך כותבין בגט ברעות נפשי בדלא אניסנא שהרי כל לשון הגט הוא כאלו המגרש מדבר שע"כ הסכים הרא"ש שלא לכתוב מלת אי"ך.