חוות יאיר · חלק נ״ה סימן י״ט

ומדאתא לידי דקדוק בנוסח הגט אדרבה וירוח לי במה שתמהתי זה ימים רבים של צער המבוכה אף כי נוגע קצת בענין הנ"ל כמבואר סוף דברינו והוא מה שאנו כותבין וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתי ולמקומי דלא יתכן זה רק בזמן שהיו כותבין מקום הדירה (כהעתקת הגט בטור סי' קכ"ו וכדפסק סי"ק קכ"ח וכן העתקות הרמב"ם והרי"ף והרא"ש דממתא פלונית) שעליו יתכן זה מש"כ בזמנינו כמ"ש מהרא"י ובשו"ת חוט השני שהדפסתי סי' יו"ד משמע מדברי שני מאורות הגדולים זקני הגאון כמוהר"ש והגאון כמוהר"י ז"ל דס"ל דפי' וכל שום וחניכה דאית למקומי קאי על מ"ש העומד היום כאן ולכך ס"ל למהרי"י בשנשלח הגט למקום אחר שאין כותבים חניכה על המקום דידה וע"כ אין כותבין אז חניכה כלל גבי דידה. ובאמת דברי פי חכם חן לקיים המנהג רק דצל"ע רב אין יתכן מקומי על מקום עמידתו אותו יום (כמ"ש הרא"ש דעירו ועירה לא קאי אלא על עיקר דירתן כבטור סי' קכ"ח) והל"ל ולמקום עמידתי ועוד דא"כ טפי ה"ל לכתוב למבראשונה כמ"ש למנין שאנו מונין כאן מתא פלונית וכל שום וחניכה דאית לה שהוא מקום עמידת העדים דאיכא קפידה טפי ממקום עמידת ובאמת אפי' אם כותבין ממתא פלונית והוא מקום דידה קשה ג"כ זה דאע"ג דנמי חמיר דבשינ' פסול מ"מ ה"ל לכתוב וכל שום וחניכה גם בתחילה דשם יתכן טפי בלשון קצר ואפשר דג"כ חמיר שם טפי דפסול בלא הזכירו כלל מ"ש מקום דידה רק שזה צל"ע.