אדרבא שיטפא דלישנא דהתוס' משמע דהשתא דכתיב יקריב דינו ככל מ"ע ממש ומ"מ אין זה מוכרח די"ל דהתוס' הקשו דאחר דכתיב לרצונו דמינה נדע דבעי למימר דוצה אני מעתה ניליף הכפי' מכל מ"ע ול"ל יקריב ותרצו התוספות דסד"א אחר דכתוב לרצונו דאין כופין כלל לכן ליכא למישמע מינ' כלל. ואי איכא לאקשוי נגד הכרעתי הנ"ל ולומר דבעי אמירה ממש הוא מגמרא פ' מצות חליצה דק"ו ע"א דאמר גט מעושה זימנין כשר וזימנין פסול הא דאומר רוצה אני וכו' ואי ס"ד דלא בעי אמירה ממש היכן מצינו גט מעושה שפסול שהרי ע"כ ציוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום ונתנו לה.
חוות יאיר · חלק נ״ה סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.