חוות יאיר · חלק נ״ה סימן י״ד

ומ"מ ממסקנת הש"ס שם דאמרינן ג"כ אגב אונסים גמר ומגרש כמו גבי מכר א"כ מוכח שפיר דלא בעי למימר בפיו רוצה אני ובלשון גמר ומקני יובן שמסכים גם בלב בלי חשש אונס להבא ועדיין צריכין אנו למ"ש לאסבורי' בדדמי באופן שיצדק אמירה וכתיבה בדלא אניסנא. גם אין להביא ראיה לאידך גיסא לומר דאמירה ממש בעי דאל"כ למה לי קרא דיקריב מלמד שכופין וכו' הא כל מ"ע מכין אותו עד שתצא נפשו כמו שהקשו התוס' פ"ק דר"ה ד"ו ע"א ומ"ש התוס' דגבי קרבן ה"א דאין כופין מדכתיב לרצונו ע"כ. מ"מ אי ס"ד דלא בעי אמירה דרוצה אני לא נכתב לא ה' ולא ו' וממילא ידעינן דכופין עד שיקריב די"ל דעכ"פ איצטריך לרצונו דה"א דאין צריך אפילו רציון רק מוכרין המשכון כדתנן שם בספ"ד דעירוכין ומביאין קרבן בשבילו ואין הסמיכה מעכבת בדיעבד וכ"ש למה דאיתא בגמ' הנ"ל דאתא קרא לאפריש ולא אקריב דה"א לשקלו בע"כ ואי לא רצה ליסמך אין זה מעכב קמל"ן לרצונו דעכ"פ יתרצה ויביא קרבנו.