חוות יאיר · חלק נ״א סימן ה׳

אע"ג דיש לדחות הראי' שהביא מתו' דהוי מצי למימר שכ' לה בלשון טוב דה"פ דתוס' דהוי מצוי למימר דאיירי באשתו נשוא' וכ' לה בלשון טוב דמהני אפי' באת כבר לידו וא"כ י"ל טבל בקודם אירוסין כיון דליכא שייכא בגוה לא מהני אפילו לשון טוב. מ"מ מההיא דמרדכי פרק הכותב מוכח דמהני לשון טוב דכ' דנהי דאין אדם מקנה דבר שלב"ל מ"ה יכול להסתלק והביאו הש"ע סי' ר"ט ואע"ג בתשובו' הר"ן סי' כ"ג והביאו ג"כ הש"ע דאין אדם יכול למחול דבר שלב"ל משמע דפליגי אהא דמרדכי פ' הכותב כדמסיק בסוף תשובות מעשי חייא הנ"ל דפליגי אהדדי וא"כ יוכל לומר הבעל דהוא מוחזק קי"ל כהר"ן ומכ"ש לפי מה שפי' הסמ"ע סק"ך הא דאדם יכול להסתלק איירי דוקא באדם שיש לו שעבוד על נכסי חבירו וכיון דכבר נשתעבד לו מ"ה יכול לסלק עצמו מאותו שעבוד אף מנכסי' שעדיין לא קנה הנתחייב כיון דמ"מ כבר נשתעבד לו הנתחייב ע"ש ומ"מ מדכ' הרמ"א וסתם דאדם יכול לסלק עצמו מדבר שב"ל משמע דאין חילוק ובכל מקום יכול לסלק. והא דפסק לעיל דאין יכול למחול דשב"ל היינו היכא דאתי מעשה אח"כ וביטל למחיל' דמעיקרא כגון ההיא דש"ת להר"ן דאיירי בנותן לו מתנה אח"כ לא אתי מחילה דמעיקרא ומבטל לה למתנה דאחרי' אבל היכא דסליק עצמו מנכסי אשתו לא זכה בה אח"כ ממילא.