חוות יאיר · חלק נ״א סימן ד׳

והחלוק הזה נראה אלי לחלק כי היכי דלא נפיש פלוגתא בין רבנן כי ראיתי כ' המרדכי וששאלת ראובן חפץ לקנות בית ודואג פן יצטרך למכרו שלא תוכל לעכב אשתו והיא מקבלת עלי' כן ונכתב בשטר התוכל לחזור ולעכב כיון שבטבעת התנאים היו דבר שלב"ל שעדיין לא לקחו. והשיב נהי דאין אדם מקנה דשלב"ל אדם מסתלק מדשלב"ל ע"כ הרי דס"ל למרדכי דאף שאין שייכות מהני הסלוק אלא ודאי מפני שהוא לשון טוב כי היכי דלא נימא דפליגי ומה גם כי דיוק הר"ן דייקא טפי דבשלומא במתניתין דהכותב לאשתו הוכרחנו לומר דכ' לה ועודה ארוסה ולא מקמי הכי דמתניתין אמר כותב לאשתו דבעת הכתיבה אשתו מיקריא אמנם במתני' דאין לאיש חזקה על נכסי אשתו אמאי דחיק לומר בעודה ארוסה לימא דכתב לה קודם שתנשא לו ויוכלל עודה ארוסה ומקמי הכי אלא ודאי בדוקא ארוסה ומקמי הכי לא. זאת ועוד אחרת דבגמ' מייתי ראייה בעודה ארוסה מהני תנאה כדרב כהנא דאמר נחלה הבא' לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה וכ' רש"י דוקא נחלת הבאה לו בתקנת חכמים אבל ירושה דאורייתא כגון דין ודברים אין לי בירושת אבי כשימות לא יועיל וכו' א"כ בדאורייתא לא מהני סילוק והרי שעבודא הוא דאורייתא וקאמר המרדכי דמהני כנז' הלכה למעשה אלא ודאי דכל זה הוא בלשון דין ודברים דהוי לשון גרוע כנזכר אמנם לשון טוב המתנה על גוף הקרקע או הנכסים כההוא דכ' המרדכי וכנ"ד מהני.