חוות יאיר · חלק מ״ח סימן י״א

אמנם תמה אני על ראי' ראשונה שהביא מהא דאמר רבה גזל חמץ שהרי רבה לא אמר שחייב לשלם לגזלן אלא אליבא דר"ש דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי אבל אליבא דרבנן אינו משלם לו כלום ולר"ש הדמים שהוא משלם לגלזן לאי חליפי חמץ הן רק חליפי המעות שגרם לו לשלם לנגזל הוא משלו לו וק"ל. ואגב חדא תרתי ראיתי בדברי הטוב בסי' צ"ח שכתב וז"ל ועוד דאם בטלו בביטול גמור שאז אינו עובר על דאורייתא מ"מ מדרבנן חייב לבערו ולקיים בו מצות ביעור שריפה ול"מ בימי הפסח אלא אפי' אם שהתה לאחר הפסח מ"מ אפילו לאחר הפסח בעי ביעור שריפה כדאמרינן לא בדק תוך הפסח יבדוק לאחר הפסח. ועוד דאמרינן התם אמר ר"י אמר רב המוצא חמץ בתוך ביתו בפסח בי"ט יכפה עליו כלי. וכתב הר"ן ולאחר יו"ט שירפו. והתם פשוט בבטלו כבר קמיירי וכדאמרי' בטור א"ח סי' תמ"ו עכ"ל. ולע"ד כל דבריו אלו הם דברי תימא חדא מה שמביא ראי' שבבטלו כבר איירי מן מה דכתב הטור בסי' תמ"ו הלא במקומו אינו חסר שהר"ן כתב להדיא שאיירי שביטלו דאלו לא ביטלו היה מותר לשורפו ביו"ט הא חדא. חדא ועוד קאמינא שנראה מדבריו שהביא מ"ש הר"ן ולמוצאי יו"ט אחרון דהיינו לאחר הפסח ולענ"ד זה אינו אלא רצונו לומר למוצאי יו"ט ראשון שורפו והכי דייק לישני' שכתב דהא בטליה בלבו מאתמול.