ירה יירה כממרא לפי ראות עיני המורה. והנה ראיתי בתשובות מ"ב סי' צ"ו וז"ל ואפי' לפי מה שעלה על דעת מכ"ת שהמקח בטל והוי חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח אפ"ה המעות שנתן הנכרי בעד היי"ש מותרין בהנאה משום שהחמץ אינו תופס את דמיו אפי' תוך הפסח וק"ו אחר הפסח. וראיה מפרק הגוזל קמא דאמרי' אמר רבה גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו לאחר הפסח חייב לשלם לגזלן ופי' רש"י חייב לשלם שאם היה בעין הי' מחזירו גזלן לבעלים ועכשיו שאין בעין יחזיר דגנים לבעליו משמע דחמץ אינו תופס את דמיו דאם הי' תופס למה חייב לשלם מאחר שהו' תופס את דמיו ומה מועיל לו התשלומין. ועוד ראי' ממעשה דשפחה שקנתה ירקות כו' עכ"ל וכן חזר וכתב בסוף התשובה וז"ל והמעות שנתן הגוי בעד היי"ש מותנין ואפי' אי הוה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דחמץ אינו תופס את דמיו ע"כ הרי שהרב הגדול הזה תפס במושלם שהחליפין מותרים גם לדידי' אף ע"פ שבנדון דידיה ודאי לא ביטלו אע"פ שביטל חמץ כנהוג ודאי לא היה דעתו על היי"ש כי סבור היה שנמכר כדינו. מכ"ש שמותר בנ"ד שביטלו.
חוות יאיר · חלק מ״ח סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.