חוות יאיר · חלק מ״ו סימן י״ג

ומ"מ א"כ נפל פותא בבירא ואין למידין מדין קידש בדמיהם כלל נשאר לן בספק אחר דקנס הוא דקנסוהו רבנן אם לא קנסו רק חליפין בלבד ולא חליפי חליפין או אפילו חליפי חליפין ואפי' עד כמה וכל שהוא מהוה ממנו ולכן א"א לדחות זה במה שהחליפין גופייהו גזירה דרבנן הוא ואיך יגזר עוד גזירה לגזירה על חליפי חליפין די"ל כולהו חדא גזירה הוא ובכה"ג משני הש"ס בכמה דוכתי ועיין ר"פ כל הבשא גם הרמב"ם בפי' המשנה ר"פ במה טומנין שת לבו לחלק בגזירות דחז"ל ובספרי מ"ח גבי הא דאין נותנין נר ע"ג הדקל מעי"ט הארכתי מאד בכמה סוגיות הש"ס סוף דבר שויתין השיטה ההיא כגדיא מסנקן לעומק המושג וקוצר המשיג עד שלבסוף חזרתי על כל צדי צדדים וגמרתי אומר שאין לדמות גזירות חכמים זו לזו שהכל תקנו וגדרו לפי דעתם הקדושה והרחבה וכמ"ש התוס' בפ"ד דיבמות דל"ו לחלק על מ"ש שם דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ובכה"ג אמרו גם בכתובות פ"ה דנ"ו ובמסכת עירובין פ"ז דע"ז ובב"מ פ"ד דנ"ה ובכמה דוכתי אמרו כשל תורה וע' ש"ס ריש עירובין ופ"ק דר"ה די"ט ופ"ט דיבמות דפ"ה הללו ד"ת וא"צ חיזוק וכו' ובכמה דוכתי מצינו שעשו חיזוק דווקא לשל תורה כענין שאמרו במתנה על מ"ש בתורה אלא ע"פ נאמר דהכל לפי הענין והדבר דחמירא או קילא וכה"ג בחינות אחרות.