חוות יאיר · חלק מ״ב סימן ט״ו

והנה הרב המשיג כתב וז"ל לכן הקשו התוס' בפרק לא יחפור מעני המנקף בראש הזית דבפרק הניזקין וכו' ומשני שאני התם דטרח להפילם לארץ עכ"ל וזה כתב להחזיק דבריו דטרחא חשוב כמו פיסוק דמים ואשתומם על המראה כי חפשתי בתוס' שם ובפרק הניזקין ובפרק האומר ובפרק אלו מציאות יגעתי ולא מצאתי רמז ורמיזה מזה כאשר באמת אין קושיא כולי האי על ר"ת מזה דלעולם ס"ל דבדבר הפקר לא שייך דין עני המהפך בחררה ר"ל לקרותו רשע ומ"מ י"ל דיש בו גזל מפני ד"ש רק שמהרש"ל הזכיר קושיא זו שדקדוק לשון ר"ת משמע דבדבר הפקר מותר לכתחלה וכן מוכח ג"כ בפ' לא יחפור בתוס' בקושיות רב מרי דוק ותשכח ומש"נ עני המנקף דאסור עכ"פ מפני ד"ש לזה אמר דטרחא כזו שמגיע לכלל סכנה ראוי לאסור לכתחלה עכ"פ נעשה קטיגור סניגור לדברי ולא ידענא מה אידון באלוף המשיג שבירר מתוך דברי הגאון מהרש"ל מה שלכאורה כנגדי ומגז כבשיו יתחמם ובחבו טמן הם כי לא להזכיר מה שבא בעזרתי. והנה בר מן כל דין מבואר בטענות שמעון שטען שהשר שלח אליו לדרוש אחר סוסים וא"כ הוא מבואר בדברי הסמ"ע שהביא האלוף המשיג להשיג עלי ממעשה שהביא סי' שפ"ו וכן פסק הגאון רש"ל דל"ג ע"ב דבאופן זה אין בו דין רשע כלל. ומ"ש האלוף דלא מפיו אנו חיין הלא כבר בארתי בתשובה לעיל סי' ה' דק"ל בסי' פ"ז כללא דכל שאם יודה לא יתחייב ממון אם כופר אינו מתחייב שבועה ואין לומר שאני הכא דעכ"פ דאם יודה רשע יתקרי ואפשר דקונסין אותו זה אינו שהרי כתב בתשובות מהר"ם סי' שפ"ד בטוען הכיתני וזה כופר אין משביעין אותו היסת אע"ג דה"נ ודאי אם יודה יהא נקרא רשע ואע"ג דשם משמע היכא דשייך קנס על הנתבע יש להשביעו היינו דוקא בקנס קבוע בעיר על זה ובבא הקנס ליד התובע וכמבואר שם והוא סייעתא רבתא לדברי הש"כ סי' ת"כ ס"ק ז' ואין פתחון פה לבעל דין לומר שעכ"פ הי' ראוי להחרים על זה כדעת הטור והג"ה שם סי' פ"ז לזה אני אומר שאף שגם על זה יש חלקי סותר די והותר ולא שייך בנדון זה כלל כי מי יודע ואמת יעשה דרכו שמשום נדנוד ופקפוק זה לא הפכתי בזכותו של שמעון בטענה זו כאשר כל מעיין בעיניו יראה שלא כתבתי זה בדרך ילפותא כלל רק דרך העברה ואף כי אמת גמור הוא מ"מ לא צריכנא ליה כלל ולא הבנתי מאיזה צד בא עלי קוצר יד המשיג להשיגני מדברי הסמ"ע הנ"ל שכבר נעשה פיסוק דמים וכמ"ש למעלה.