חוות יאיר · חלק מ״ב סימן ט״ז

כיוצא בזה כתבתי שם לרווחא דמלתא אך למותר לא ליסוד ולא לבנין שאין תפיסת ראובן תפיסה גמורה להיות לו בו דין מוחזק כי אלו הלך שמעון וחזר אל השר להגיד לו הי' הדבר בא לידי חילול השם וקרוב הדבר שלא הי' מהני לו תפיסה זו וכו' ועל זה כתב המשיג מהא דק"ל בסי' קצ"ד כותי שיש לו פקדון ביד ראובן ונתנו לשמעון בטר זכה ראובן וכו' ולא חיישינן שמא ילך שמעון בחמימתו אל הכותי וכו' איברא הא מלתא כפול בהג"ה סי' ע"ב ס"מ ולא דמי לנדון דידן אפילו כאוכלא לדנא כי התם לא בא ראובן בטענות מוחזק כלל משום תביעה שיש לו על שמעון ולא מקרי תופס כלל אדרבא כל הפקדון שלו הוא ע"פ דברי חז"ל בנכסי גוי ואין לראובן שום זכות בו וטענה עליו ובהיא ודאי אם ילך ראובן אל הכותי להוציא ע"י מיד שמעון נגד דברי חז"ל ודת תורתינו יקרא מסור מש"כ בנ"ד שהמעות שייכים לשמעון שמכר הסוסים והשר חייב לו סך המעות ונתן ליד שמעון כתב שיקח מעות שחייב ראובן להשר וגם לדת תורתינו זכה בהן מדר' נתן כבסי' פ"ו (ואע"פ דשם אין מוציאים מראובן אם יש לשמעון מ"מ בכה"ג שהשר נתן לה כתב וראובן באמת חייב להשר א"א לשמעון לתבוע עוד השר ה"ל כאין לשמעון וק"ל) ואפילו גבי גוי מבואר שם על דין הנ"ל בעצמו דיש לישראל השני כל זכות הגוי ואיך נאמר שבאם ילך זה השני ויגיד להגוי מה שאירע לו במשכון זה דיקרא מסור ואדרבא ממ"ש שם ס"ו משמע לכאורה להיפך שישראל השני יש לו דין מוחזק כשידוע שהגוי חייב לו אלא שיש לדחות והי' לנו להאריך גם בזה מסוגיא הש"ס והתוס' לולי אהבת הקיצור: