חוות יאיר · חלק מ״ב סימן י״ד

והנה הוכחה זו כלפי לייא אדרבא הואיל דלא שייך בו פיסוק לא איתעבידא מחשבתו עד המעשה בפועל וגם מראה מקום שכתב בורכא ובדותא הוא כי מקומו של דברי המרדכי פרק חזקת הבתים הוא ושם מבואר להדיא הפוכו שמיירי בישראל המחזיר ומהדר וטורח אחר גוי לקנות ממנו רק שעדיין דוחק את הגוי שיזלזל במכירותו ותוך כך בא ישראל אחר וקנאו לא מקרי מהפך בחררה כלל מפני שעכ"פ הי' חסר פיסוק דמים וש"מ דס"ל דפי' מהפך בחררה דש"ס לפי' ר"ת דמיירי בשכירות או במכר שכבר נעשה פיסוק דמים אע"ג דג"כ טרח שהרי הי' מהפך בחררה ופיר4ש"י מחזיר אחריה וכן מוכח ג"כ מלשון התוס' בדברי ר"ת למה הוא מחזיר אחר מה שטרח חבירו עכ"ל וש"מ דבעינן פיסוק דמים אע"ג דטרח ואם תרצה לחלק בין טרחה מרובה למעוטא נתת דבריך לשיעורין וכ"כ רש"ל להדיא דל"ד ע"ב ומחי ליה לתשובות מהרי"ל שממנה יצאו כבושים סברת טרחא מרובה במאה עוכלי וע"י הדחק פי' דברי הקולן שג"כ מיירי שהי' לו טרחא רבה ומסירה לסכנה דהוי טרחא וכן חשיב הגאון לטרחא עני המנקף בראש הזית למסירה לסכנה ע"ד שנאמר ואליו הוא נושא נשפו וכדרז"ל ולדבריו נ"ל לתרץ למה נקט הש"ס זית דווקא ולדרכו רבותא קמל"ן אע"ג דאין בו סכנת נפילה כולי האי כמו שפירש"י על גמ' דפרק הי' קורא דהאומנין התפללין בראש הזית והתאנה יע"ש וחדא מתרתי נקיט וכן חשיב לטרחא חשובה מצודה שעשה הצייד מעשה לצוד בו הדג. וכל זה כתב הגאון רש"ל על דעת מהרי"ק שדומה טרחות המשתדל על החנות לעני המנקף בראש הזית והוא השיג עליו שאין חילוק בין טרחא קטנה או גדולה יום חודש או שנה רק דטרחות עני המנקף עד צוואר יגיע חשוב טרחא והנה דוק מינה דעני המנקף לא הוי גזל אפילו מדבריהם רק מפני ד"ש א"כ שאר טרחות אין חשובים כלל לאסור ודו"ק וזה במידי דהפקרא מש"כ במכר ובשכירות הדין לדברי רבינו מרדכי הנ"ל דהכל תלוי בפיסוק דמים ולא מצינו חולק בזה כלל וכן הג"ה הש"ע הביאו סתם לא בלשון יש מי שכתב או י"א ובזה יכול להיות דאפילו טרחא גדולה כמסירה לסכנה לא מהני הואיל שחסר פיסוק דמים. ועדיין יש פקפוק בדברי רש"ל שכתב שעשיית המצודה נקרא מעשה רב כעני המנקף והוא ללא צורך כי שאני מצודה דדג דאומנתו בכך עם סברת דיהבי סיירא ובאמת אין תשובות הקולן עמדי לע"ע לולי זה הארכתי בזה כהנה וכהנה אבל אין צורך לנדון דידן: