חוות יאיר · חלק כ״ד סימן ח׳

גם מה שכתב מכ"ת אחר הנחה זו יפה כיון הרב ב"י עד מעתה לדידן דק"ל כרב נחמן קשה ג"כ אחר דס"ל אפילו היכא דמותר להשתמש נאנדו לא א"כ יאמר המוכר נשרפו מעותך בעליי' ולא יכולתי להציל ויפטור עצמו בשענת אונסין עכ"ל: אין קושיא כלל לרב נחמן דאפילו אם המוכר אינו אלא ש"ש מ"מ לא יכול להתנצל בטענת נאנסו. כדאיתא בסי' קצ"ט סעיף ט' עיין בסמ"ע כיון דבגניבה ואבידה חייב כש"ש ואינו נפטר אלא בשריפה ובשאר אונסון והוא דבר שאינו שכיח לא חששו לזה ולא תקנו משום חשש שיאמר נשרפו חטך בעליי' אלא כשיש זולתו עוד שאר חששות והיזקות השכיחות שיהיה לו מתוך הקניי' ע"ש. ובר מיניה כל זה אינו קושיא כלל. דבשלמא משום חשש שמא נשרפו חטך בעליי' דאי מעות קונות אם כן אם יפול דליקה בבית המוכר. אזי מן הדין לא יציל המוכר דהמקח קאי ברשות הלוקח ואין ללוקח שום טענה או תביעה על המוכר שלא הציל.