ע"כ העמידו חכמים דבריהם שיהא האחריות על המוכר והוא ש"ש מאחר דאי מתרמי' ליה מקח רשאי המוכר להשתמש בו כמאמר רב נחמן ול"ק אליבי' מה הועילו חכמים בתקנתם דלמא יארע בו אונס. דאם יארע אונס דלא יכול המוכר להציל אין עליו שום אשם. דמאי הוה ליה למעבד. רק חכמים חשו דאי אמרת מעות קונו' אזי אפי' אם היה המוכר יכול להציל לא יציל כדין ע"כ קושיות' דוקא אליבא דרב הונא דאין המוכר אלא ש"ח א"כ קשה מאי הועילו חכמים בתקנתם דהשתא נמי אם יפול דליקה יאמר המוכר נשרפו מעותך בעליי' ואינני מחויב להציל. אבל לרב נחמן דמשוי לש"ש. א"כ כל כמה שהוא ביכולתו להציל מחויב כדין להציל. ואם אינו יכול להציל מה הוה לי' למעבד דוק בדברי כי המה נכונים.
חוות יאיר · חלק כ״ד סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.