חוות יאיר · חלק כ״ד סימן ג׳

ונ"ל בזה דראו חכמים שא"א לתקן באופן אחר וחשו על תקנת הלוקח פן המוכר יתעצל ויתנצל שלא היה יכול להציל כי דליקה קרוב לאונס היא כיוצא בה כתב הרא"ש גבי גניבה וזה מדוקדק באמרם מס"ר נפישי' דלכאורה מיותר ולפי מ"ש מיושב ואתי שפיר דר"ל נהי דטרח מ"מ לא מסר נפשי' שפיר באופן שיכול להתנצל ולומר טרחתי ולא יכולתי עי' סי' ש"ג סי' ג' מ"ש בהג"ה כל זה ברור לענ"ד ועל כן נקט הש"ס אונס דדליקה ולא אמר בקיצור דלא יטרח לשמרו מגניבה ואבידה וכה"ג ודו"ק. ואחר הנחה זו יפה כתב הב"י סי' קצ"ח דבתיר צא בתרא מסכימי' התוס' דפרק המפקיד דמ"ג ע"א לדעת הרי"ף דנהי דהתוס' הקשו קושיות' על רב הונא דלרב נחמן ל"ק מברייתא דבלן וספר די"ל לר"נ אע"פ דמותר להשתמש מ"מ כיון דמיפטר בנאנסו לא נפק מרשות גבוה בנתינה לספר כדמוכח בההיא שמעתתא ואי אמרת אפי' נאנסו וכו' וקושיות התוס' על רב הונא חזקה היא דיפשע המוכר במעות ולא ישמרנה אפילו שמירה פחותה מגניבה ואבידה גם משום דרב הונא גופי' ס"ל כר' יוחנן וכמ"ש מ"מ קשה גם לרב נחמן דס"ל אפילו היכא דמותר להשתמש במעות נאנסו לא א"כ יאמר נשרפו מעותיך בעליה והדליקה נפלה באונס ויגעתי ולא מצאתי הצלה ולר"נ ס"ל נאנסו פטור ומאי הועילו חכמים בתקנתם ונצרך או לתירוץ ראשון דתוס' דהנחת המעות בעליה גופי' פשיעה הוי או לתירוץ בתרא דכיון דדבר תורה מעות קונות חייב אפילו בנאנסו כדעת הרי"ף.