חוות יאיר · חלק רל״ב סימן ד׳

ואע"ג דמסקינן בפי"א דכתובות דצ"ט ע"ב אמר לשלוחו מכור בית כור עפר משדותי לא' דלא' ואפי' לשנים ואפי' למאה כבר פירש"י שם דאורחי לאשתעויי הכי ואי הוי קפיד הוא א"ל ולא לשנים וא"כ הוי הוכחה דלא קפיד ונראה דדרך לאשתעויי לאחר לומר דלא קפיד למי ימכור לפלוני או לפלוני רק כל איש שחפץ לקנות נחלתו שוה בעיניו וזהו שאמר לאחר ודו"ק ש"כ מגבת פורים דלא אמר בה"ב מידי ואפשר אפי' אמר לא משום דקפיד רק משום דהזמן גרמא לפרש למתנת פורים ולכך אם לא היה קפידה כלל לא היה מקום לדקדק קפידה בדברי הנותן וכן הנותן דינא לעני ליקח לו טלית וכו' לא ר"ל דאמר הנותן כן דאז נראה לענ"ד דהוי קפידה רק שהעני מבקש סיוע לטלית ואח"כ נמלך לקנות ממנו חלוק וכן השוכר את החמור להוליכו בהר אין דרך המשכיר לומר מקום שיוליכנה רק השוכר וכן המקבל שדה מחבירו לזורעה שעורים וכו' המקבל אומר לבעל השדה למן יפוץ את השדה שבה"ב אין לו חלק בם רק כך וכך כורים לשנה כמו שפי' רש"י שם.