חוות יאיר · חלק רל״ב סימן ה׳

והא דפירש"י בפ' מי שאחזו דע"א ע"א דכיון דאמר להם כתובו מקפיד היה בדבר שלא יאמרו לאחר ויכתוב שבושת הוא לו לגלות שאינו יודע לכתוב גט וכו' ומשמע דאם אין סברא לומר דעל זה קפיד לא היינו אומרים דקפיד אף דא"ל בפי' כתובו י"ל שאני התם דג"כ לא אמר מלתא יתירתא ואע"ג דתנן התם א"ל נכתוב גט לאשתך וא"כ כתובו וא"כ י"ל דודאי הוי מ"ש כתובו מלתא יתירתא דהל"ל הן או כן י"ל דג"כ אורחא למימר הכי ואם היה מקפיד הל"ל כתבו אתם דומה לפי' רש"י שכתבו בסמוך על לא' ואפי' לשנים ויש לומר דעל כן אמר כתובו לומר דלא לבד שניאות להם למה שאמרו נכתוב רק שמצוה להם שיכתבו כענין אלמלא לא נאמר ראוי הוא שיאמר ובלי ספק שזירוז יתירה היא למצוה ממנענע ראש ואומר הן וקרוב לזה פירש"י על ותאמר אלך דרבקה אף אם אינכם רוצים דדקדוקו דהל"ל ותאמר כן על שאלת' התלכי עם האיש הזה וק"ל. וא"כ הואיל דאין כאן יתור לשון מובן דקפיד לא אמרינן דקפיד במה דליכא קפידה ואתי' שפיר מ"ש בסוגיא בפ' האומנין הנ"ל ר"מ היא דס"ל כל המעביר על דעת ב"ה וכו' ולא אמר כל המעביר על דברי ב"ה אלא ע"כ כמ"ש שאין כאן גילוי דעת לא גילוי דיבור.