חוות יאיר · חלק רל״ב סימן ג׳

ומ"מ איכא למידק מהא דאמרינן בפ"ו דגיטין דס"ה ע"ב האומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב עליו בגרוגרות וכן בהיפך תנא חדא עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב ואמר רבה ל"ק הא רבנן והא ר"א ופי' רש"י דרבנן ס"ל כל מה דאמר אינש לשלוחו אע"פ דלא איכפת ליה אי שני לאו שלוחו הוא ור"א ס"ל מראה מקום הוא לו במידי דליכא פסידא ולא איכפת ליה ורב יוסף אמר הא והא רבנן כאן בשלו כאן בשל חבירו דרבנן נמי לא ס"ל דקפידה הוי במקום דלא איכפת ליה יע"ש ופסקו הרמב"ם והטור א"ח סי' ת"ט כשינוי' דרבה וכל הפוסקים פסקו כרבנן דלא אמרינן מראה מקום הוא לו וא"כ ש"מ דמקפיד אינש אף במלתא דליכא פסידא כלל וא"א לחלק בין שליח דהוי קפידה טפי שהרי מדמה לה הש"ס לדין אחר ע"ש די"ל ודאי אם זכר המשלח דבר פרטי ענין שאין צורך להזכיר ודאי י"ל דע"כ זכרו משום דהוי ליה קפידה בדבר לשום טעם והיינו טעמא דקפידה באומר ערב לי בתמרים וכו' דהל"ל ערב לי בפירות וכן האשה למה לה למימר ממקום פלוני התקבל לי גיטי הל"ל בעלי במקום פלוני התקבל לי גיטי ממנו וכה"ג וסברא זו הזכירוה התוס' שם פ"ו דגיטין וכן הם כולהו פלוגתייהו דקפידה או מראה מקום דבפ"ב דקדושין דמ"ט ע"א.