חוות יאיר · חלק רכ״ז סימן ד׳

ואפשר לומר דהרמב"ם ס"ל ביאה במקצת לא שמה ביאה ולכך כתב שמכין אותו מכת מרדות ולא אמר לוקה דפסק כמסקנת הש"ס שם פ"ג דזבחים דאמר רב אבהו דל"ג ע"ב לענין מלקות אתמר ופי' רש"י לא יליף ר"ל מהאי קרא אלא לטמא שנגע בקודש ולא איירי בביאת מקדש כלל ואפשר דס"ל מספרי או ת"כ באיזה מקום דמדרבנן אסור ואזלא השגת הראב"ד שם דכתב דסוגי דפ"ג מוכח דלקי דודאי כל הסוגיא ההיא אזלא בשיטת ר"ל אי אמר דביאה במקצת שמה ביאה ובין אם נאמר דאותה ברייתא דכל הסמיכות וכו' חוץ מזה ס"ל דלא מעייל ידי' משום דס"ל מרחק צפון וא"כ לא מהני מה דעייל ידיה או דנאמר דאה"נ ס"ל לברייתא דמעייל ידי' רק דמ"מ לא הי' סמוך לסמיכה שחיטה דמרחק צפון סוף כל סוף אחר דס"ל להרמב"ם לפסוק כרבי דס"ל דכל העזרה לצפון כשר וס"ל ג"כ ביאה במקצת לא שמיה ביאה א"כ ממילא הי' גם אשם מצורע סמוך לסמיכה שחיטה ונידחת הברייתא בזה אף דאפשר דגם הברייתא ס"ל דמעייל ידיה וסמך ולא ק"ל כתירוץ ר' יוסף דראשו ורובו הוא מכניס רק דאפשר לסמוך בכל כחו בידיו לחוד סגי. וסוגיא דפ' אמר להם הממונה שזכר הראב"ד והוא דף ל"א אין ממנה לא ראיה ולא סתירה לדעת הרמב"ם דשם מסיק דביאה במקצת שמה ביאה אבל דוקא לענין דבעי טבילה או מצורע לבהונות דכל דאפשר לתקן מתקנינן אע"ג דהוי מחוסר כפורים וע"ש.