חוות יאיר · חלק רכ״ד סימן ו׳

אמנם כד נחתינן לעומקא דדינא. נלע"ד שהדין מהיפך להיפך. דודאי מה שאדם מוציא הוצאות על הסחורות הוא הקרן ומשתלם בראש. דודאי מי שקונה סחורות מה שהוא במקום רחוק. הוא ביוקר ממה שקונה בקירוב מקום. וא"כ י"ל כל ההוצאות שמוציא הוא הקרן. וראי' מהש"ס שיטה ההיא במסקנא דמשני בש"ס דרוצה לפשוט מהא דאר"י בשם ר' יוחנן לטרא בצלים שתקנו וזרעו מתעשר לפי כלה ומשני התם היינו זריעתו. הכא לאו היינו זריעתו הרי דמחלק הש"ס בין דבר שהיינו זריעתו או לא. והאמת יורה דרכו ויורה כחץ שיש לחלק. דגבי זרעים שהתורה חייבו בהפרש' תרומה ומעשרות גזירות עשר תעשר כל תבואת זרעיך היוצא השדה שנה שנה. צריך להפריש מכל וכל מה שמוציא השדה ואינו מנכה מה שהוציא לזריעה. כי חובות הקרקע בא"י הוא דמחייב במעשר מכל וכל מה שמוציא הקרקע וגדולה מזו מצאתי במסכת נדרים דנ"ח ע"ב וז"ל דתניא לטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ובשביעית. ואותו לטרא מעשר עליו ממקום אחר לפי החשבון עכ"ל.