חוות יאיר · חלק רכ״ד סימן כ״ז

דרך משל עשרה זהו' יותר והי' לו הוצאות עליהם ג' זהו' אינו מנכה ג' זהו' ההוצאות. א"כ ה"ה אצל מעשר כספי' שהוא מעשר עני אבל נראה לקושטא דמילת' שאינו דומה זה לזה ונעתיק גם הלשון של הרמב"ם ז"ל בהל' מעשר שני סוף פרק ד' דין כ"א אין מוליכין פירו' מעשר ממקום למקום לפדותם שם. והמוליך ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר. פודה כשער מקום הפדיי' וכו'. היו לו פירות מעשר שני כגורן והוציא עליהם יציאות מביתו עד שהביאן לעיר והשביחו פודה כשער העיר והפסיד יציאותיו עכ"ל. הרי דמקדים דין פשוט דאין מוליכין פירות מעשר ממקום למקום לפדותם שם. ועיין בברטנור' פי' על המשניות שהפי' ג"כ שאסור לתחילה להוליכם ממקום למקום. ומפרש שהוא מובן מן מלת המוליך דמשמע דיעבד אין לכתחילה לא ע"ש [ולכאורה איכא למידק דהרי אפשר לומר המוליך פירות מ"ב שבא לימלך כתירוץ הש"ס ריש ביצה ותוס' ריש סוטה הקשו למה לא תירץ הש"ס שם ג"כ הכי ול"ק דלא יתכן תירוץ זה רק בדאמר עליה איך יעשה המעשה ההוא או מיד סמוך לו ואיפכא יש לדקדק מנלן דבדיעבד אסור דדלמא לא עלה על דעת התנא שיש ה"א לאסור לכן לא נקט מוליכין ולומר שישנה בלי ה' פשיטא לא יתכן כלל.