חוות יאיר · חלק רכ״ד סימן כ״ח

והוא בלשון גמ' ביצה ד"ז השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות וכן כל מקום שאין אחריו דין בגוף הדבר ודכוותי' הקורא את שמע הנכנס לכרך הרואה מקום ואני תמה על תוס' ריש סוטה דמייתי ההולך לשחוט פסחו וכו' ובסמ"ק הארכנו ודקדקנו דכל מקום שדקדק הש"ס דיעבד אין מוכרח מיתור לשון] וכן איתא בירושלמי ריש פרק ד' וז"ל המוליך פירות מעשר שני אמר ר' יונה לא אמרו אלא המוליך בתחלה אסור וכו'. א"כ שם אצל מ"ש הוא איסור להוליך הפירו' ממקום למקום. ובאמת י"ל הטעם משום דמעשר שני אוכל המעות פדיונם בירושלים והוא קודש. וקי"ל דאין משתכרין בהקדש. א"כ התורה ציותה כל מה שיעלה במצודתך לפדות במקומך תפדה. ואם תפדה פחות מן מה שהי' נמכר במקום אחר מה לך בזה תאכל פחות מזה בירושלים. דהלא אם הוא מביא ממקום למקום א"כ גם לירושלי' בעצמו יביאם לשם דוקא. ואפשר אם ג"כ מביאם לירושלים אינו מחשב ההוצאו'. כי הם לצורך פרנסתו בירושלים. ומהי תיתי לנכות מן ההקדש מה שהוא צורך לפרנסתו. זהו חוש השכל מכחיש שיתן הוצאו' מן ההקדש מה שהוא לפרנסתו. וא"כ ודאי כל מה שמוציא הוצאות הוא כמוציא שלא ברשות. ועל עצמו יצא שיהא לו בעצמו לפרנסתו יותר ריווח. ולכך ההוצאו' אינם נחשב מן המעשר. משא"כ בנ"ד דאם אינו מוציא הוצאות ליסע למקום שווקים ועיירות לקנות סחורות אז הוא אינו מרויח מאה זהו' וא"כ גם לעניי' אין להם עשרה זהו'. וא"כ פשוט הוא דמנכה דמי הוצאות והם נקראים קרן. ואח"כ מה שיעלה מהם רווחים אחר ניכוי הקרן וההוצאו' שהם ג"כ נקראי' קרן מפריש א' מעשר'. והנה יש עוד דברים רבים וראיות ברורים וצלולי' כזריחת השמש. אך מחמת רוב הטרדות אשר הקיפוני שאין לי פנאי לבלוע רוקי ובפרטות טרדות בני ישיבתי בכן לא אוכל להאריך: