נמצא דמן התורה אין הגדולין מבטלין לעיקר. וא"כ מדאורייתא עיקר מה שהוא זורע יהי' פטור מלעשר ממנו רק חכמים גזרו שמחויב לעשר והחמירו בזה. והנה אף ע"ג דלפי מסקנת הש"ס דמיישב הגמ' שאני גבי מעשר דאמר קרא עשר תעשר וגו' והתירא זרעי אינשי וכו'. מפרש הרא"ש עשר תעשר וגו' שצריך לעשר את כל מה שגדל בשדה ולא ינכה מן החשבון התבואה שזרע שהיתה כבר מתוקנת דהדרא לטבלא ודוקא מתוקנת שדרך אדם לזרוע. אבל אסורא דלא זרעי אנשי לא הדרי לטבלא עכ"ל הרא"ש. נמצא לפי מסקנת הש"ס הוא מדאורייתא שצריך להפריש מכל מה שמוציא מן השדה ואינו מנכה מה שזרע.
חוות יאיר · חלק רכ״ד סימן כ״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.