חוות יאיר · חלק רכ״ד סימן כ׳

נמאצ אי נהנה מהם יהי' באיזה אופן שיהי' חייב בתשלומין וכאן בנ"ד נהנה מתרומה שיש עדיין בטבל שזרע הבן לוי. ועכ"פ העולה מדברינו שהתוס' מסכימי' שהתי' דגמ' דמס' נדרים ותירוצא דידן בגמ' דמס' מנחות הוא הכל אחד. היכא שהוא דרך זריעתן נתבטל והדרין לכללין שהוא גזירות הכתוב ודו"ק. משא"כ בנ"ד מנכה ההוצאות ואח"כ מפריש המעשר. והנה עוד י"ל דנ"ד שאני ואינו דומה להזורע חיטי ושערי וכו' ואין לדמותן אפי' כאוכלא לדנא. דבזורע חיטי ושערי ואף גם דהתם אינו מנכה מה שזרע בהשדה ואת יציאותיו. אבל בנ"ד לעולם אימא שמנכה יציאותיו. דאי' במס' נדרים דנ"ח ע"ב בהרא"ש ד"ה ואותו לטרא מעשר עליו וכו' ואף ע"פ שחייבנוה כדין טבל להפריש עלי' תרומות מעשר היינו מדרבנן בעלמא לחומרא דגדולין לא מבטלין לעיקר מדאורייתא וכו' עכ"ל.