וזהו שמסיימו התוס' ובדבר שאין זרעו כלה מיירי כדמשמע באותו סוגי' לכאורה. דהיינו ר"ל דאלת"ה לא הי' מקשה שם הגמ' מידי לומר להוכיח דגידולי היתר מעלין את האיסור. דא זה מיירי בדבר שזרעו כלה. וע"כ צ"ל דמיירי מדבר שאין זרעו כלה ודו"ק. וכן מפרש הראב"ד בהל' מעשר פ"ו דמיירי בדבר שאין זרעו כלה ע"ש. ואל תשיבנה דאיך יוכל להיות דמיירי בדבר שאין זרעו כלה דהא גם בזרעו כלה לא אתי שפיר. דהא קשה מש"ס דמס' מעיל' פרק הנהנה די"ט ע"א דקאמר התם גבי תרומה כתיב כי יאכל פרט למזיק. וא"כ חיובא דתרומה הוא דוקא באכילה שנהנה. אבל כשהוא מזיק תרומה הוא פטור וכאן אי מיירי בדבר שזרעו כלה. נכנס בגדר המזיק תרומה והוא פטור. מ"מ י"ל דזה לא קשה מידי דהא עכ"פ נהנה הוא בזה שהרי נתגדל מזה יותר דהא אם זורע סאה נתגדל עשרה. ואם זורע פחות מהסאה שהי' מתקנו תחלה ואח"כ זרע לא היה מגדל עשרה סאין. נמצא מה זרע בטבלה נהנה מזה וא"כ מקרי שפיר נהנה שחייב. דהא דפוטר הש"ס המזיק תרומה מיירי בדלא נהנה כללן. כדפרש"י במס' מעילה ד"ה פרט למזיק. שאם שפך משקין של תרומה ולא נהנה מהן אינו חייב עכ"ל.
חוות יאיר · חלק רכ״ד סימן י״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.