ומה שמסיימו תוס' ובדבר שאין זרעו כלה מיירי וכו'. והנה לפ"ז אדרבה אם מיירי התם גם בזרעו כלה פשיטא דהוי הוכחת תוס' הוכחה גמורה דצריך ליישב דהא יהי' מוכח יותר פשוט לומר מאן ציית לך ולר"י רבך. י"ל הפשט בתוס' כך הוא. ובוודאי אם נאמר דהתם מיירי מדבר שזרעו כלה לא הי' קשה מידי. דודאי דבדבר שזרעו כלה שהוא לקח את מה ששייך למעשר ונאבד מן העולם. והני אזדי והני אחריני נינהו. כי באו מחדש אשר לא הי' לעולמים עשרה קבין פשיטא דמחויב ליתן א' מן עשרה קבין שנתחדשו. ולהתעשר ג"כ ממקום אחר אותו קב שהי' מקדם שהי' מחויב במעשר. ועל ידו כלה מן העולם משא"כ בליטרא בצלים והוא דבר שאין זרעו כלה. א"כ לא היזק עשה זה שנתנו תוך קרקע והולידה והצמיחה ונעשה גדול עוד ט' פעמים יותר. א"כ מה שהי' מקודם הוא נותן עכשיו ג"כ וגם מן ההוספה. וא"כ מהי תיתי לו' שיתערב ג"כ מן מקום אחר עוד פעם מן לטרא הראשונה. וא"כ לא הי' סותר אהדדי לגמרי. לכך פירשו התוס' ובדבר שאין זרעו כלה מיירי וכו' ודו"ק.
חוות יאיר · חלק רכ״ד סימן י״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.