והנה אחר הכתיבה מצאתי און לי בתוס' מס' נדרים ד"ה ת"ק וכו' ואמר מהר"ם דהאי טעמא דטרח ולא טרח היינו כדאמר במנחות פרק ר' ישמעאל גבי הך דבצל שתקנ' דהכא דקאמר דהיינו נטיעתו אבל התם בגדולין דשביעית לאו היינו נטיעתו וכו'. כלומר אין הנטיעה באיסור וכו' עכ"ל תוס' ונ"ל דפירושו דמהר"ם הכי הוי. דמאי דקמשני הש"ס במס' נדרים ע"כ לא שמעית לי' לרשב"ג אלא דלא קטרח אבל היכי דקטרח בטל הן הן הדברים שמשני הש"ס בפרק ר"י התם היינו זריעתו הכא לאו היינו זריעתו. והיינו נ"ל שהפשט בגמ' כך הוא. דגבי בצלים דרבנן לזרוע שיהיו מתגדלין והולכין. והיינו נטיעתן וכיון שזרען וע"י הזריעה מתרבין ומתגדלין מש"ה כיון שזרען דעתיה להיות העיקר בטילין ולכך צריך ליתן מעשר מכל.
חוות יאיר · חלק רכ״ד סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.