וצל"ע במ"ש שלבשו דלא משמע בגמ' הכי שהרי אמר אגלאי מילתא דבלא דעתי' שקליה וכו' משמע דמקמי הכי סבר הי' שנפשה בידיעת אריכא דרכב לא דסבר הי' שלבשו דלא טעו כולי האי במעשה. אדרבה בחיבור המעשה משמע דלא אמר גוצא לאריכא שום דבר רק שקליה לסרבליה וכו' ונכון לומר שהסרבל הי' מונח על החמור לא שהי' הארוך לבוש בו רק שהמקשה הי' סבור שבידיעתו נעשה ולכך איכסף רבא דכיון דידע ודאי בכה"ג עליו להשגיח עליו ולא דמי להנח סתם וכמ"ש הרא"ה הובא בטור וש"ע ר"ס רצ"א.
חוות יאיר · חלק רכ״ג סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.