חוות יאיר · חלק רכ״ג סימן ח׳

וע"ק לפי מ"ש והוא ברור בבבא ג"ד שמור לי ואשאילך השאילני ואשמור לך דלא מפטר רק במתה זו דשמירה. או זולת דקדוקי רק נאמר לדעת הרמב"ם דמה שפרת חבירו בשאלה בידו הוי כאלו חבירו במלאכתו א"כ שמעון שנותן ללוי ב' פרות בשאלה ומתה א' מהם פטור דה"ל בעלים עמו בפרה שנים והא ודאי ליתא כדמוכח וכמבואר בהדיא בפ' השואל דצ"ח ע"א באוקמת' דג' פרו' יע"ש. ושפתים ישק מ"ש הסמ"ע ס"ס ש"ה דכתב דסברת הרמב"ם הוא דכל שהתנה המשאיל או הנותן לשמור שום תנאי ה"ל שאלה בבעלים (ה"ה זה שקבלה ע"פ תנאי זה) דל"ק אם נצרף זה להברת הב"י בדעת הרמב"ם מגמרא הנ"ל. והנה הרב הב"י הקשה על דעת רש"י בהשאילני ואשאילך דלא הוי שאלה בבעלים ממעשה דבש"ס שם דף פ"א ע"ב הנהו בי תרי וכו' דהוי ממש השאילני ואשאילך וחשיב לה שאלה בבעלים ותירץ שמיושב זה ע"פ מ"ש רש"י על שאלה בבעלים שנשא סרבלו להעבירו במים ר"ל דהא דלא ס"ל לרש"י השאילני ואשאילך הוי שב"ב מפני שהשואל לטובת עצמו שואל וכל הנאה שלו לא נחשב זה מלאכת המשאיל מש"כ זה שלא לקח הסרבל ללבשו ואת"ל שלבשו עכ"פ הי' להעבירו במים דע"כ הי' במלאכתו של ההוא גוצא.