חוות יאיר · חלק רכ״ג סימן י׳

ומזה קצת קושיא על סברת הסמ"ע דכתב דשב"ב הוא מצד התנאי ודאי דיפה דייק הב"י מלשון רש"י דטפי הוי במעשה זה שאלה בבעלים משאר השאילני ואשאילך. והיה זה ע"פ יסוד מונח מרא"ש וטור דהמעשה הוא השאילני ואשאילך ופשוט למ"ד דרש"י לא ס"ל כך והכי מוכח בגמרא ומסתבר מאד אפי' את"ל דלבש הרוכב הסרבל בדעת המקשין מ"מ אין סברא לקרא לו שם שואל שהרי לא בקשו ולא שאלו ולא דיבר דבר. כ"ש לפי מ"ש דפשטא דמשמעות הש"ס במ"ש שקליה לסרבלי' אותבי' עלוי חמרא ושקליה לסדינא דההוא דלא אמר יהיב לי"ה ושקיל מיני'. דמשמע דעכ"פ לא לבשו הרוכב והכי משמע לשון רש"י במ"ש שנושא סרבל שלו על חמורו וכבר כתבנו שנראה שגם מעיקרא לא הי' הרוכב לבוש בסדיני'.