וכבר כתבתי שע"כ בבא ג' הזו מיירי בשמתה זו דשמירה דאי ס"ד זו דשאלה איך ס"ד דהוי שמעון חייב בגניבה כש"ש ואיזה שכר יש לו. ונפלאתי על הב"י שלא הרגיש בזה. שע"כ עלינו לפרש מ"ש כולם ש"ש בברייתא כמו שפרשנו. לכן אם נקבל סברת הב"י בדעת הרמב"ם דס"ל דגבי שואל דפרת חבירו במלאכתו חנם הוי כאלו חבירו עצמו במלאכתו עולה הישוב לכלהו בבא ולא יצאה בבא ג' מן הכלל לשאר בתימא. רק דמצד הסברא עצמה יש תימא אם מהני שאלת הפרה מפני שהיא במלאכתו לפטרו ממיתה חבירתה כ"ש שיהנה לו לפטרו על מיתת עצמה ויהי' כל שאלה בבעלים.
חוות יאיר · חלק רכ״ג סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.