חוות יאיר · חלק כ״א סימן ג׳

הנה גם זה מחוסר הבנה ותיקון בעיני ואינם נוחין לי כלל במחילה דאם הכי פרושו דהיינו יתום שהתחיל בדין קודם לדין אלמנה אם יבוא אח"כ דין אלמנה אין מפסיקין הדין רק גומרין דין יתום. אלמנה ות"ח ג"כ מיירי אם עוסקים בדים אלמנה וא"כ צריך לומר דכולה בחדא מחסתא מחתינהו דין ת"ח קודם לדין ע"ה מיירי ג"כ דעוסקין בדין ת"ח ואינו צריך להפסיק כבתחילת הבבא דלא תימא דמחולקין המה. וא"כ נמצא דסותר דיוקא דשיפא ארישא דמשמע כאן דאם פתח בדין ת"ח אינו צריך להפסיק אם בא לפניו דין ע"ה הא דיוקא אם לא הי' עוסקין בדין ת"ח רק באין שניהם שווין לדין ת"ח וע"ה י"ל דשניהם שווין ופשיטא דאם עוסקין כבר בדין ע"ה אין להפסיק בשביל ת"ח והא פוסק בתחילת הסי' סעיף א' ת"ח קודם לע"ה אפילו פתח כבר בדין אחר צריך לשפוט דין ת"ח תחלה נמצא דסתרי אהדדי אלא צריך לומר דמיירי באמת כל הבבא אפילו לא עוסקין עדיין בדין אפילו הכי צריך להקדים דין ת"ח וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' וצ"ע לענ"ד. הרב הנ"ל מעיין המתגבר אשר באורו נראה אור ומניח כאן מקום להתגדר ולפקפק אמנם וודאי אמרתי בחפזי שהוא מקוצר השגתי ומיעוט הבנתי. וגם הרב ר' משה ריבקש מפרש משום דבאמת מסיק שם דאיסתתי' טענותי' ע"ש אבל אני אומר דאסתתי' טענותי' ומליצותי' במחיל' כל דבריו לא יועילו ולא יצילו בהנ"ל דהתם דאסתתים טענותי' דלא היה באמת קרוב ת"ח אבל אי קרובו של ת"ח לא היה אסתתי' טענותי' דלא הוי סובר דמחניף דמצוה לעשות משום כבודו יקרא דת"ח וק"ל.