חוות יאיר · חלק קצ״ט סימן ד׳

והנלפענ"ד דהא ק"ל לשמור ולא לחלק לעניים הן לטעם רש"י הן למ"ש שאר פוסקים שכל ששייך המעות לעניים פטור הנפקד אם פשע היינו מדיני אדם משום דליכא מאן דמצי תבע ליה דהתורה פטרה מן המפקיד דקרא במפקיד וניפקד משתעי ועניים לא יוכלו לתובעו דלכל חד מצי לדחוי מ"מ אינו יוצא יד"ש וק"ו אם מחייב באמירה שאומר ליתן לעניים וכדרז"ל ריש ר"ה [ד"ו ע"א] בפיך זו צדקה דה"ל כאלו נמסר להם עי' תוס' ב"ק דל"ו הנ"ל איך יפטר זה שפשע בממון של צדקה הנמסר לו זה א"א להעלות על לב רק ודאי בדיני שמים חייב לפרוע לעניים הן עניי עיר או דעלמא ולא מהני [ע"ס תשובה מ"ד] ממון שאין לו תובעי' רק בספיקא דהממע"ה מש"כ ביש תחת ידו דבר שאינו שלו צריך להוציאה מתחת ידו לכן ק"ל האוכל מתנות כהונה פטור מדיני אדם וחייב בד"ש כבסי' ס"א בי"ד ועי' הגה' ש"ט י"ד סי' רנ"ח ס"ה ותמה איך יפטר זה דפשע בממון עניים מד"ש ולא חייב אפי' גורם היזק כמ"ש על אשר המית את הגבעונים וכלפי שמיא אין חילוק בין ידוע מי גזל או לא. ואחר הנחה זו נרא' כי ר"י לא הי' ממונה לגבאי רק על צדקה הבאה וניגבת מפני פומבדית' וההוא ארנקי דאתיא לשם לא היה מוטל עליו כלל להשתדל בה רק באשר היה ג"ץ ובאה אליו ציוה לזה שהביאה לו לתתו ביד ההוא גברא לפי שעה לאיזה טעם והיינו אפקדה רב יוסף ולא שקיבלה וחזר ואפקידי' כי אז יכול להיות שהנפקד לא ידע שהיא שלוחה לעניים ופשיטא שהיה חייב לשלם לר"י כי אם היה יודע שהם של עניים היה לו פתחון פה שלולי שידע שהם של עניים ופטור מפשיעה לא קיבלן והא דמיקץ קיץ לא ידע ולא התבונן הדין וכאשר לא היה כאן שום תביעה ממפקיד רק מצד העניים נתן ר"י המשפט שישלם ואביי הקשה לו ממ"ש לשמור ולא לחלק לעניים ור"ל דע"כ ר"ל דפטור הוא מטעם דגבי עניי' א"א להם לתובעו דאי ס"ד דאפשר לגבאי להוציא מידו בשבילם למה נ"מ פטרי' קרא והשיב לו ר"י דשאני היכא דקיץ לעניים דהוי ממש כאלו כבר נמסר לעניים והם הפקידו לו וכ"כ הרא"ש בפי'.