חוות יאיר · חלק קצ״ט סימן ה׳

והיינו דאמר ולשמור היא ר"ל דה"ל כאלו העניים נתנוהו לשמור ולשפתים ישק במ"ש הרא"ש במקום ולשמור הוא והוי כאלו וכו' ולא אמר דהוי לשמור ממנו כאלו נתנוהו העניים דאנן ידי עניים אנן שהרי לא מידו באת ליד ההוא גברא ואם לו' מפני שהוא ג"ץ ה"ל ממון שיש לו תובעים דא"כ נצרך לו' דמה שכתבה תורה ומיעטה הקדש מיירי באין ג"ץ דאל"כ למאי נ"מ פטרי' שהרי עכ"פ חייב לשלם וזה דוחק שלשון ולא לחלק לעניים ביש מחלק לעניים מיירי והוא הג"ץ אלא ע"כ מצד זה לא נקרא ממון שיש לו תובעי' לולי דקיץ להו ואע"פ דבהגה' ש"ע י"ד סי' רנ"ח לא משמע כן שכתב וז"ל ויוכל גבאי לתובעו דמקרי ממון שיש לו תובעי' לא ידעתי מנא לי' הא דבמרדכי לא נזכר דבר מזה יע"ש. גם א"צ לזה רק דב"ד כופין אותו לקיים נדרו והב"ד מצווין על זה כבפ"ק דר"ה ולא תלי בתובעים רק בעובדא דש"ס דנגנב הפיקדון ואין הנפקד נהנה ממנו ואין הצדקה עוד ברשותו בדלא קיץ להו ה"ל ממון שאין לו תובעין אפי' יש ג"ץ ומ"מ נ"ל דאם הצדקה שייך לבני עיר יכולים עניי עיר להעמיד מורשה דלא גרע כחם משאר תובעים רבים בשותפות מיחיד אפי' לא קיץ להו ואחר שיש לו תובעין חייב לשלם דלא פטרה תורה מלשמור את הנפקד רק לגבי המפקיד רק דממילא פטור ולגמרי בדלא קיץ כמ"ש ודוק.