חוות יאיר · חלק קצ״ב סימן קכ״ה

ועל כרחינו שלא בטובתינו נאמר להציל להרמב"ם הצלה פורת' שמ"ש שהל"מ אין בו מחלוקת ר"ל בכלל הדבר בדרך מחלוקות טמא טהור אסור מותר כשר פסול כדרך החולקים וכן נפרש שאין שכחה בכלל הדבר וכמ"ש למעלה (וצ"ע מנא ידעינן זה אדרבה אלו יונח קיים שלא מצינו פלוגתת' בהל"מ באיכותו היה אפשר להוליד מזה דלא נשתכחו פרטי הל"מ וענינו מש"כ לומר זה על כלל שם הל"מ אפשר שבימי אבלו של מרע"ה ג"כ נשתכחו כמה מאות אשר לא יזהרו עוד עד ביאת אלי' ודו"ק) ומדברי הרמב"ם עצמו ראיה שכתב בתשובה זכרה הרמבן בשורה השני מי"ד שרשי הרמב"ם שהקדים למנין המצות ותמצאנה מספר מ"א דט"ז רע"ד וז"ל שבתשובות הרמב"ם הראה מקום על מ"ש בשורש שני הנ"ל וז"ל ושם ביארתי שאפי' דבר שהוא הל"מ מד"ס קרינן ליה ואין שם דבר שהוא מן התורה אלא דבר שהוא מפורש וכו' וקשה טעמי' מאי ומאיזה בחינה בא לו לקרות הל"מ דברי סופרים כי מה דברו הם בו וה"ל לקרותו קבלת סופרים או דברי קבלה וע"כ שגם בפרטיו ביאורו נחלקו הסופרים. ומ"מ אחר שהראה מקום על מ"ש בשורש שני ולא מצאנו שזכר שם לשון הל"מ רק דבר הנדרש בי"ג מדות ושכל מה שיוציא אדם ענפים מן השרשים הנאמרים למשה מסיני ואפי' המוציא משה בעצמו אין ראוי למנותם ומייתי ראיה מאלף ות"ש ק"ו וג"ש נשתכחו באבלו של משה מש"מ דלא מיירי בהל"מ שדברו חכמים בכל מקום שהרי כתב בהקדמת פירושו למשניות דלא שייך בהו לא שכחה ולא מחלוק' רק מ"ש בתשובתו הל"מ שמא בעלמא קרי לי' דמ"מ נאמרו למרע"ה מסיני וגם לשון הרמב"ן במ"ש בהשגתו שם וז"ל ועוד שהל"מ אצל הרב ד"ס היא לא ר"ל הלכה למשה מסיני דבלשון הש"ס שהרי לא דבר זה הרמב"ם רק ר"ל פי' הדברים שנאמרו לו מסיני. לכן מ"ש ה"ה ריש ספר נשים והעתיקו בעל זוהר הרקיע בסיום תשובתו העתיקו במג"א די"ו ע"ב וז"ל וכבר כתב הוא שהדברים שנאמר בהם הל"מ נקראים ד"ס וכו' מ"ש שנאמר בהם אינו מדוקדק או לא דק במ"ש. והרב הכ"מ הביא שם ריש ספר נשים כמה ראיות דקרו רז"ל למדרשם מקראי ד"ס וחד מנייהו מתוס' דמקואות דתניא על שיעור נבילה ושרץ כזית וכעדשה כל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מד"ס ספקו טמא אע"פ דשיעורים הם הל"מ ומזה ודאי ראי' דרז"ל קראו להל"מ דבש"ס ד"ס ומייתי עוד דמקילין לפעמים בדרשות רז"ל מקרא גמ' דפ"ק דקידושין דכ"ד ע"ב דבמ"ש המכריעין לפני חכמים נראין דברי ר"ע בשאר אברים הואיל ומדרש חכמים הוא ונ"ל דאישתמיטתי' בההיא שעת' מ"ש המרדכי ספ"ג דקדושין דרב אחי משבחא פסק מגמ' הנ"ל דמקדש בפני פסולי עדות דרבנן צריכה גט ושחלקו עליו רבוואת' דא"כ כל הקרובים נמי שלמדו חכמים מלא יומתו אבות וכו' דאי לא דמשתמט הוי מייתי לדברי רב אחא וי"ל דע"כ לא מייתי לי דה"ל שטר ושוברו עמו שהרי חלקו עליו ומ"מ מייתי הכ"מ הגמ' לומר דאינו מן הנמנע לקרות להם שם ד"ס.