חוות יאיר · חלק קצ״ב סימן קכ״ד

ולולי שידעתי מיעוט ידיעתי הייתי מפרש גם מ"ש בגמ' דשבת שצ"ז ע"ב גבי מקושש ג"ש לא גמיר ר"ל ר"ע מעצמו למד ג"ש דבמדבר רק שהמקשה הי' סבר שקיבלה מרבו כרוב ג"ש דבש"ס וכן בכמה ג"ש שלמדו לפעמים מדעתם לישב קהלתם הדין מרבם או לאסמכת' ודרוש בעלמא כגון תילי תילי' דבדברי אגדה נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורים וכן בכה"ג למדו ריש סוטה דהמתגאה כאלו עובד ע"ז וראוי לגדעו כאשרה וכהנה והא דמקושש ג"כ דברי דרוש ואגדה הוא כך ס"ל להתרצן ולפי זה יתישב קושיית התוס'. ומ"ש ר"ת שהי' להם מספר ג"ש צ"ע מכמה פנים ומכמה מקומות ותם אני לא אדע שהי' אפשר להתוס' לתרץ לשיטת רש"י דלא שייך קבלת ג"ש רק מרבו לא מחבירו ולא היה ר"ט רבו דריב"ב שיקבלו ממנו שהרי א"ל עקיבא אתה עתיד ליתן את הדין ואין מן הדוחק לומר דאין מקבלין ג"ש רק מרבו דאחר דאתמחי' ללמד לאחרים לכן מסתמא קבלתו ברורה ומכוונת מש"כ סתם כל אדם ותלמיד ואף כי גם על קבלת הרב אני תמה למה יספיק להחליטו כאלו היא הל"מ שהרי תלמידי ר' מאיר שקבלו מרבם שיעור הענקה דעבד ט"ו סלעי' מג"ש דריקם ריקם וכן תלמידי תלמידיהם שקבלו כך מג"ש ונשארת הקבלת דג"ש זו לדורי דורות אף כי נחלקו עליו חביריו ר"י ור"ש וס"ל למד או נון סלע ג"כ מג"ש אחרת כבגמ' הנ"ל.