חוות יאיר · חלק קצ״ב סימן קט״ז

ודבר חידוש הוא לר"ע כי דרכו להוציא דברים דסבירא ליה לאחרים הלכה למשה מסיני בלי טעם וראיה מקרא כמו חצי לוג שמן לתודה ורביעית יין לנזיר וי"א יום שבין נדה לנדה וגולל ודופק כי זה כחו סוד תשבע"פ [עמ"ש בחתימת הספר] וכולהו סתימתאי אליבי' ועקיבה בן יוסף גי' משנה ולענ"ד זה טעם כל יקר וגו' שדרז"ל אפי' דברים שלא נתגלו למרע"ה נתגלו לר"ע ר"ל שדרש הכל מדקדוק אותיות וקוצתיהן ברמז. והנה סממני הקטורת הל"מ בגמ' דכריתות דף ו' ע"ב אמר רב הונא מאי קרא וכו' כתב הרב בב"ש דע"כ לא ר"ל הל"מ מדאמר מאי קרא דאדרבה דרך הש"ס להקשות למה לי הל"מ הא דאורייתא (ויפה כתב בזה עי' בגמ' ריש עירובין ד"ד ע"ב) ותמה על המיימוני שכתב סמנים שלא נתפרשו הם הל"מ ואין זה קושיא דס"ל להרמב"ם ג"כ שמ"ש נאמרו למשה לא ר"ל בלשון הל"מ דבש"ס תדע שהרי בספרו כתב ג"כ לשון הש"ס י"א סמנים נאמרו למשה מסיני ד' נתפרשו והשאר הל"מ ומ"ש בב"ש עוד לחזק קושיא שהרמב"ם גופי' לא מנאו בהל"מ בהקדמת זרעים אינו תמה כלל כי הרמב"ם גופי' לא החליט שזכר כלם ומ"מ דבר נכון ומתקבל מ"ש הב"ש שכל השמות אלו הן הוא הל"מ והכי מוכח לשונו ואינו דוקא כמו שחשב.