חוות יאיר · חלק קצ״ב סימן קט״ו

ועל מ"ש הרמב"ם שכל הל"מ אין לו רמז בקרא הקשה הרמב"ן והרי ניסוך המים שארז"ל מ"ם יו"ד מ"ם מכאן רמז וכו' וע"ס מגילת אסתר שורש הראשון מי"ד שורשי רמב"ם לספר המצות ד"ז ע"א. ומ"ש אני בג"ה בקונטרסים ומצאתי בתוס' ריש מ"ק דקרי ליה אסמכת' ועי' לשון הרמב"ם בפי' המשנה ס"פ לולב וערבה. ולע"ד יש להקשות על הרמב"ם במ"ש אי לו רמז הרי כתב סמני קטורת שלא נתפרשו דהם הל"מ ובגמ' דכריתות יליף להו מקרא עמ"ש בסמוך בג"ה בזה גם על ישיבה בעזרה ובכה"ג הל"מ חציצות רובו ואינו מקפיד מיעוטו ומקפיד אע"פ דהעיקר מקרא דאת בשרו (רבריש עירובין) נמצא הל"מ הוא רק פי' הכתוב וכ"כ בזה הרמב"ן בשורש ב' מי"ד שורשי הרמב"ם בהשגתו וכן נמי בדפנות הסוכה. סי' י"ב ובגמ' פ"ה דנדה אר"ע כשם שכל התורה הל"מ כך פחותה מבת ג' שנים ויום אחד הל"מ ממ"ש כל התורה הל"מ מוכח ג"כ שכל דרז"ל במשנה וגמ' ההלכה האמתית היא הל"מ ואמר כך פחותה מבת ג"ש שאין בו ראי' ורמז הו ג"כ הל"ה.