חוות יאיר · חלק י״ז סימן ו׳

ונ"ל ראי' לסברא מחלקת הנ"ל במ"ש הרי"ף בתשובה הביאה הב"י וז"ל כך ראינו שאין בעלי בנות דודו פסולים להדדי אלא בעל האם עם בעל הבת שאמרו בהם בעל כאשתו לפי שבעל האם פסול לחורגו וחורגתו עכ"ל ראה דנקט בעל כאשתו על בעל חורגתו ויהיב טעמא שבעל האם פסול וכו' ור"ל מעתה בעל הבת כבת דה"ל חורגתו ולא אמר מפני שהאם היא חמותו דבעל הבת מעתה בעל האם כאם יחשב אלא ע"כ כמ"ש ודו"ק. ומ"מ ממ"ש בחדא בא לפיכך אינו מעיד לא לבנה כו' ולא לאביה וכו' ובחדא מחתא מחתינהו דמשמע דהאיש עם אשתו ראשון בראשון ולכך אבי אשתו הוא דפסול ואבי אביה כשר דה"ל ראשון בשלישי כמו בן חורגו א"כ נשאר קשה מה זה תמה הב"י על אבי חמיו שכתב הטור דכשר ולא תמה על בן חורגו שהוא בעל אם אמו. ואף אם נאמר לתלות קולר השגיאה בדברי הטור וב"י ולומר דכסא הרמב"ם נקי מ"מ עלינו לישב מה שפליאה נשגבה לדעת הרמב"ם איזה גדר וגבול ניתן לבעל שלפעמים נאמר בעל כאשתו לפסול אפי' תרי בעל דראשון בשני ולפעמים נאמר בעל כאשתו לפסול אפי' תרי בעל דראשון בשני ולפעמים נאמר אפילו בחד בעל דראשון בשני דבעל ואשתו ה"ל ראשון בראשון וממילא ה"ל ראשון בשלישי וכשר. ואפשר דס"ל להרמב"ם דלא אמרינן בעל כאשתו רק היכא דלא איפלג דרא עד דור שלישי כגון בעל בת אחותו או בעל בת אחות אשתו למה דק"ל דאמרינן תרי בעל אפילו בראשון בשני. מש"כ בדאיפליג דרא עד דור שלישי כגון אבי חמיו ובן חורגו אזי לא אמרינן בעל כאשתו רק נחשבה לראשון בראשון וה"ל שלישי בראשון וכשר ובכה"ג מכשיר הרמב"ם בדור הרביעי אפי' בדרך ישר כגון בן בן ן בנו ואע"פ דאיתא בירושלמי דמשה מותר להעיד באשת פנחס ולדעת הרמב"ם אף אהרן מעיד בה דה"ל אבי חמיה י"ל דס"ל להרמב"ם דלא ק"ל כההיא ירושלמי. וממ"ש נולדו שני חדושי' בדעת הרמב"ם אשר לא שערים קדמונינו דלא אמרינן בעל כאשתו רק בשני תנאים הא' דדווקא בדלא פליג דרא רק דומיא דאשת חורגו או בעל חורגתו והשני דדווקא לגבי שאר קרובים לא לגבי יוצאי חלציה ונשארו התמיוהות הנ"ל על ב"י ובפרט במ"ש הב"י בשנים הנשואים זה האם וזה בת בנה וכו' דלהרמב"ם פסול ואין בהם גם אחד משני תנאים הנזכרים ובכה"ג מ"ש הב"י ברושם ל"ב על דברי הרמב"ם במ"ש האיש עם אשתו וכו' לפיכך אינו מעיד לא לבנה ולא לאשת בנה וז"ל וראשון בשני לדידי' ולרי"ף אמרינן תרי בעל כאשתו ולפיכך פסול לאשת בנה ולבעל בתה אך לדעת הרא"ש וכו' והם דברים שאין דעתי הקלושה הולמתן שהרי אשה בנה הוא איבעיא דש"ס מה שיעיד באשת חורגו והשיבו דאשה כבעלה ובעל כאשתו והי"ל לפי מ"ש ראשון בשני בחד בעל ואפילו אם תקא להם שם ראשון בראשון האם עם הבת ובעליהם תרי בעל מ"מ לקרוא להם ראשון בשני בתרי בעל הוא דבר שאין לו שחר. והנה יש עוד תנאי בדין בעל כאשתו או אשת כבעלה והוא לד"ה דלא אמרינן זה רק בשזה המעיד או זה שמעידין לו הם הבעל או האש' שעליו מעיד או שמעידין לו נאמר סברא זו אבל לומר על גדר האמצעי דבין המעיד לזה שמעידין לו בעל כאשה או אשה כבעלה לפסול העדות ע"י כך לא אמרינן וראי' מאבי החתן ואבי הכלה שמעידין זה לזה וה"ה אחי החתן ואחי הכלה אע"פ דלא איפלג דרא גם לא צריכין למימר בעל כאשתו לגבי יוצאי חלציה וכן בהיפוך מ"מ לא אמרינן כך מטעם הנ"ל וכ"ש בשני חורגים דהיינו אלמון שיש לו בן ונשא אלמנ שיש לה בן ששני הבנים כשרים להעיד זה לזה אף על פי שכל אחד מהבנים חייב בכבוד האב והאם מדרבנן והיה אפשר לומר בעל כאשתו וההיפוך מכל מקום לא אמרינן בכה"ג וכמ"ש.