חוות יאיר · חלק קס״ו סימן ט״ו

ועוד דקושיא זו לאלהינו הוא שהרי התורה ציוותה להרוג המסית וע"כ צ"ל דגבי ע"ז אין התנצלות דדברי הרב מספיק [ויש קצת סברא כי המסית לע"ז ממעט כבודו יתברך ויראתו וע"י זה נקל בעיני הניסת שלא לחוש לדברי הרב וק"ל]. ותדע דע"כ ע"ז חמירא שהרי אף אם לא נכשל זה הניסת בפועל נהרג המסית כבגמ' סנהדרין דס"א וכ"פ הרמב"ם רפ"ה דהל' ע"ז. ומכל זה נראה דהתוס' ס"ל בפשיטות דגם מ"ש פז"ב מנין שאין טוענין למסית לא ר"ל לענין חיוב מיתה דמסית לע"ז דהא כתיב לא תחמול ולא תכסה עליו ודרז"ל שאין לומדין עליו זכות (וכמ"ש שם בגמ' מקמי הכי ואין כאן לשון פלוגתתא) האמנם הרמב"ם כתב שם דכלהו קרא לא תחמול וגו' ואזהרה למיסת רק הוא גופה ק"ל מנא לי' הא ובגמ' פ' ז"ב דכ"ט ע"א וס' אד"מ דל"ג ע"ב ודל"ו ע"ב גם פ' הנחנקין דפ"ה מוכח דעל כל ישראל קאי.